(טו) וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה: (פרק ח)
טהרה זו שלאחר העבודה אינה ברורה, שהרי טהרתם של הלויים תוארה כבר בתחילת פרשייה זו (פסוקים ו-ז): "קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם. וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ". אם כן מה הצורך בטהרה נוספת? עוד זאת, שהטהרה הקודמת היתה לפני העבודה והצורך בה ברור ומוצדק, אך מה טעם בטהרה שלאחר עבודה?
כותב הנצי"ב בפירושו "העמק דבר":
"חזר להזהיר על הטהרה, כי מעלת עבודת הקודש כשם שהיא מגביהה לב האדם בדרכי ה', כך יש להזהר שלא תוסיף מכשול על ידי גאות על שארי בני אדם וחילול השם באיזה עבירה קלה, וגם כל הגדול מחבירו יצרו גדול לעשות עבירות שאינם בשארי בני אדם, ונמצא הקריבה לקדושה גורם לטומאה... וכמו שאירע באמת אחר כך לקרח והבאים אחריו מבני לוי, שגדולתם היא הכשילתם. על כן באה אזהרה דלאחר שיעבדו את אהל מועד יהיו נזהרים בטהרה לפי ערכם".
עבודת הקודש מרוממת את האדם אך יש בה גם סכנה. מצד אחד היא "מגביהה לב האדם בדרכי ה'", אך מצד שני היא עלולה להוות מכשול לאדם. אדם שהתקרב לקודש והתעלה עלול לחטוא בחטא הגאווה וכדו' "ונמצא הקריבה לקדושה גורם לטומאה"!
לכן יש צורך בטהרה לאחר הכניסה לעבודה – "וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם". בעוד שהטהרה הקודמת היתה תנאי מוקדם לכניסה לעבודה, הטהרה שלאחר העבודה היא אזהרה ללויים להישמר מחטאים כתוצאה מהקירבה אל הקודש. התעלותו של האדם מציבה בפניו אתגרים חדשים.
אכן העמידה באתגרים חדשים אלו תרומם את הלויים מעלה מעלה. לאחר הטהרה באה התנופה – "... וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה". תנופה זו היא ביטוי להתעלות רוחנית – "ואחר כך כשיעבדו במשכן יוסיפו לעלות ולהניף את דעתם לידיעת ה' ואהבתו, אם אך נטהרו מדברים שעלולים להכשל".
עבודת הקודש עשויה להוסיף ולרומם את הלויים, אך תנאי הכרחי לכך הוא הטהרה.