(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: (ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (ד) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:
(פרק ח)
כוונת הכתוב שנרות המנורה דולקים אל מול "פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" הובנה ש"שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי" (לשון רש"י). צורה זו של מנורה דולקת כאשר הן הנרות הימניים והן הנרות השמאליים דולקים אל מול הנר האמצעי מסמלת עיקרון יסודי מאד בעיני ר"ע ספורנו; כך כתב:
"בהעלתך את הנרות. כשתדליק את שש הנרות: אל מול פני המנורה. שהוא הקנה האמצעי וזה כשתפנה שלהבת כל אחד מהששה נרות אל הקנה האמצעי: אז יאירו שבעת הנרות. כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל, שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה, ושכן ראוי שכוונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאלים העוסקים בחיי שעה העוזרים למימינים, כאמרם אלמלי עלייא לא מתקיימי אתכליא [=אלמלי העלים (=עמי הארץ) לא מתקיימים האשכולות (=תלמידי חכמים)] (חולין צב, א), תהיה להפיק רצון האל יתברך באופן שיושג מְכֻוָּנוֹ בין כולם וירוממו את שמו יחדו כמו שקבלו עליהם, כאשר העיד באמרו: "ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה" (שמות יט, ח) כלומר בין כולנו נשלים כונתו".
שלושת הנרות הימניים מסמלים את לומדי התורה, "העוסקים בחיי עולם", ושלושת הנרות השמאליים מסמלים את העוסקים במלאכה, "העוסקים בחיי שעה, העוזרים למימינים". הן אלו והן אלו צריך שיפנו "אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה", כלומר צריך שיעשו את מעשיהם "להפיק רצון האל יתברך". רק שיתוף פעולה ואחדות של כולם, של המימינים ושל המשמאילים, שמרוממים את שם ה' יחדו, ישיגו הארה ושפע "אור עליון לישראל".
לדעת ר"ע ספורנו רעיון האחדות הוא גם הסיבה לכך שהמנורה נעשתה "מקשה"; כך כתב בהמשך:
"וזה מעשה המנורה מקשה. וזה התכלית בעצמו המכוון בהדלקת הנרות אל מול פני המנורה הוא בעצמו מכוון בענין חיוב היות המנורה מקשה, להורות האחדות המכוון לתכלית אחד בעצמו".
הסיבה להדלקת הנרות באופן שהנרות שמימין ומשמאל פונים אל מול פני המנורה, אל הנר האמצעי, היא גם הסיבה לכך שהמנורה נעשתה "מִקְשָׁה", כלומר מחתיכה אחת, ולא הודבקה חלקים חלקים. הרעיון הוא "להורות האחדות המכוון לתכלית אחד בעצמו". התכלית צריכה להיות זהה אצל כל ישראל כולם, על כל גווניהם – "להפיק רצון האל יתברך", ובשיתוף כולם "יושג מְכֻוָּנוֹ... וירוממו את שמו יחדו".