כשכוח הופך למחסום
כאשר אדם עולה לגדולה, לעיתים קרובות מתפתחת תחושה בקרב הסובבים אותו, אלו שגדלו איתו, שהוא כבר "לא רואה אף אחד ממטר". המחיצות סביבו – אם הן נובעות ממקום של סמכות, עושר או תפקיד אחר שקיבל– מונעות ממנו לראות את הזולת.
דבר נוסף שיכול לקרות, כאשר לאדם יש הרבה סמכות, זה שהוא עלול לא להקשיב לאחרים, דווקא מתוך תחושה ש"אם הגעתי לגדולה, כנראה שאני טוב יותר ואין סיבה שאקרב אדם אליי, או אקשיב למישהו". תחושת הגאווה הזו עלולה לעלות לו ביוקר – לאובדן הונו, שריפת קשרים, והכול רק כדי לשמור על האגו ולהיות זה שאומר את המילה האחרונה.
חז"ל מנגד במסכת אבות מלמדים אותנו: "צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם... רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד". רבי יונה שם מפרש שהמידה הזו היא הדרך הישרה שעל האדם לדבוק בה, כדי שתביא אותו לשלמות ולחיים מאוזנים. הוא כותב שטוב לאדם להחזיק "במידה אחת להיות בה שלם לעולם... ונקל אליו להשיג ממנה הטובות החשובות כולם מהיות בו כמה מדות ואינו שלם באחת מהן".
המידה שנוקט בה ר' שמעון אמורה להספיק לאדם בהתהלכו בעולם, כשיעשה אותה באופן שלם, כשמידה זו תביא אותו להתמודדות נכונה בעולם בפרט, ואת היחס לעצמו בפרט.
הקשר בין ראיית הנולד להשגחה פרטית
ראיית הנולד עליה מדברים חז"ל, דורשת יכולת להבין את המציאות בצורה רחבה ולחזות את השלכות המעשים. כפי שמובא במסכת תמיד, דף ל"ב: "איזהו חכם? הרואה את הנולד". על פניו, ניתן להבין את הדברים בשני אופנים – מצד אחד, החכם מבין מה עלול לקרות בעקבות צעדיו, ומצד שני, כדי להגיע לחוכמה יש צורך בראיית הנולד.
ראייה זו נובעת גם מתליית המציאות בהשגחה פרטית. כל דבר שקורה בעולם מגיע מהקב"ה. ניקח לדוגמה ילד בן שלוש המטייל עם אביו ברחוב. הילד, מתוך תמימות, רוצה לשחרר את יד אביו, אך האב, שמבחין במכונית מתקרבת, לא מאפשר זאת. האב, שרואה את הסכנות מרחוק בזכות גובהו וניסיונו, דואג לשמור על ילדו. כך גם האדם, שמונחה על ידי הקב"ה ורואה מעבר למה שהוא עצמו מסוגל לתפוס.
פחד כדרך אל האושר
בספר משלי (פרק כח', פסוק יד') נאמר: "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו ייפול ברעה".
רש"י מבאר את הפסוק: "מפחד – דואג לראות הנולד שלא תארע תקלה בכך אם אעשה זאת".
פחד כידוע יכול להיות משתק, כזה שגורם לאדם להתבודדות ולהימנעות מיצירת תועלת לעולם. אך באותה מידה, פחד יכול להיות מנוע שמוביל לשיקול דעת נכון ולהצלחה, להיכנס למערכת של שרידות וניצחון, לא לשקוע לאבדון.
התוספות במסכת גיטין מוסיפים על כך: פחד נכון הוא "לפחד ולדאוג מן הפורענות", ולפעול להצלה, בניגוד למי ש'מתפחד' לחינם.
הפסוק ממשלי מדגיש ממש את ההבדל: אדם שמקשה את לבו ואינו פוחד, נופל ברעה. דוגמה מובהקת לכך היא פרעה, הגיבור הטראגי מהצד השני של המתרס בפרשיות אלו.
פרעה, למרות כל האותות והמכות שראה מול עיניו – מות הבנים, מרד עמו, ומכות נוספות – סירב לפחד, להקשיב לעמו שמפציר בו לשלח את העם, ולשנות את דרכיו.
חוסר היכולת שלו לראות את הנולד, לזהות שמעשיו מובילים להרס, הובילו אותו למפלתו האישית והלאומית. הוא התעלם מהסימנים הברורים ומהאפשרות להציל את ממלכתו.
אחרית דבר
ראיית הנולד היא מידה מרכזית בחיים חכמים ונבונים, המשלבת פחד נכון, אמונה ושיקול דעת. המאמר לעיל מדגיש את הסכנה שבגאווה, השתקת הגורמים המזהים סכנה עתידית או עכשווית, לעומת הכוח המניע של הפחד כאשר הוא מכוון היטב. על ידי חשיבה קדימה וזיהוי ההשלכות העתידיות, נוכל להתמודד עם אתגרים, להימנע ממלכודות ולחיות בשמחה ובתועלת.
הכותב הוא רב קהילה ברחובות, מחנך ומשורר