פרשת אמור: ממד הזמן הוא הנכס הכי חשוב של העסק שלכם

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.

מי שלא ביקר במטבח של משרד גדול, לא יבין על מה אני מדבר. אולם קיימת תופעה שבה הזמן הוא דבר גמיש ונזיל. אנחנו יודעים למדוד היטב הצלחה בפרמטרים של ניהול וניצול נכון של משאבים ותקציבים, אך כשזה מגיע לדבר החמקמק הזה ששמו "זמן", נדמה שהסיפור הופך להיות גמיש הרבה יותר.

לכל אחד מאיתנו יש זמנים מתים. במהלך היום, במהלך עבודה, ובוודאי במהלך של שיחה. זה בסדר, אנחנו בני אדם ואלה הם כללי הפורמט. אבל מכאן ועד לאבד את תחושת הזמן יש פער ענק, לא מוצדק ועם מחיר כבד מאוד. שיהיה ברור, אני האחרון שמתנגד לגמישות בהעסקת עובדים והענקת תחושת מרחב ונינוחות. אני חושב שזה חשוב, גם עבורם וגם עבור החברה. אני מאמין שפינות קפה ומרחבי חשיבה הם מקום נהדר שבו היצירתיות, הרעיונות, הסנכרון הבין צוותי הם מאוד משמעותיים אבל יש פה איזה "אבל".

פרשת השבוע תובעת מאיתנו לספור

לעיתים נדמה שעבור העובד מימד הזמן הוא גמיש למדי. נכון יש לו את המנהל ש"מוודא ביצוע משימות", אבל אין מולו את הלחץ האמיתי: של הלקוח. וזה נכון בוודאי כשאין איזשהו דד-ליין דוחק. מסתבר שלעיתים תפוקה של עובד יכולה לרדת ואפילו בעשרות אחוזים, רק בגלל חוסר ניהול וניצול יעיל של הזמן. כן כן, אותו זמן שהוא כבר נמצא בעבודה. וכל מה שכתבתי על עובדים נכון, אגב, גם למנהלים. לא תמיד אנחנו מייחסים את כובד המשקל לזמן באותה המידה שאנחנו מתייחסים לתקציב. אך המבט צריך להיות בדיוק הפוך.

פרשת השבוע תובעת מאיתנו לספור. לקיים ספירה של 50 יום בשנה, מט"ז בניסן, למחרת יציאת מצרים, ועד ו' בסיון, מועד נתינת התורה. הרעיון מאחורי ספירה זו, מסביר רבי יצחק עראמה – מגדולי ספרד בדור הגירוש, הוא לחוות ולחוש את מימד הזמן. להרגיש שהזמן עובר. שדקה שתחלוף לעולם לא תחזור ושזמן הוא דבר שהאיבוד שלו הוא נצחי.

אני הופך להיות לאדם מודע יותר

זה דבר שפוגש אותנו כל החיים, כל הזמן זה החיים עצמם. ניהול וניצול שלו זה ניהול וניצול של חיים. הרעיון המנחה אותנו בחיינו הוא לייקר ולקדש כל פיסת זמן – ולנצל אותה. כשאמריקה קידשה את עיקרון ה"time is money", היהדות מעניקה לנו סיסמא דומה אך שונה: "Time is life", זמן זה החיים עצמם.

גם לקחת "פסק זמן" זה ניצול בריא של זמן, ולבד שנעשה את זה בצורה מודעת ומושכלת. נשתמש בזמן – ולא ניתן לו לחלוף על פנינו. ניהול הזמן בקטגוריות של : אישי (מנוחה, כושר, חוויות ), זוגיות, משפחה ועסקי הוא ממש אומנות, מה החלק היחסי של כל אחד מהם (משתנה גם בציר זמן של החיים) ובכל אחד מהם להגדיר תיעדוף פנימי מאפשר ניצול זמן יותר אפקטיבי.

כשאני מיקר כל פיסת זמן בחיי ולא מאפשר לזמן לעבור על פניי, אני הופך להיות לאדם מודע יותר, קשוב יותר, ממוקד יותר, ואפילו נינוח יותר.

הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול"