אל תפרוש מן הציבור

"והכהנים הלויים, בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי, בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני, ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם, נאום ד' אלקים".
מעבר לנושאים אשר באופן ברור מקשרים את ההפטרה לפרשה, לפחות לחלקה הראשון, נראה שהפסוק הפותח הזה מכיל את המפתח של הקשר בעומק הענין.
אכן, גם הפרשה וגם ההפטרה מדגישים את יחודיותם של הכהנים המובדלים מהעם על ידי חוקים היעודיים להם לבדם. שלמות גופנית, נפשית ורוחנית דרושה מהכהנים בכדי שיהיו כשרים לעבוד את עבודת הקודש.
אבל ענין זה תופס רק את חלקה הראשון של הפרשה. החלק השני מוקדש לתיאור לוח החגים והמועדים עם פירוט המצות הקשורות לכל חג ומועד. בין שני חלקי הפרשה, מופיע קטע קצר המסתיים בענין איסור חילול השם וחובת קידוש השם המקדש את ישראל, עם איזכור העובדה שהוא ית' מוציא את ישראל (בהווה) מארץ מצרים כדי להיות לנו לאלקים. הפרשה כולה מסתיימת עם ענין המקלל את השם שדינו מיתה, נושא שהתורה מקשרת מיד עם דינו של הרוצח ודינו של המזיק את בהמת רעהו או הנותן מום בעמיתו; מן תקציר של פרשת משפטים.
הפרשה מדגישה את מהותם היחודית של הכהנים האמורים לשמש דוגמה לעם אשר יעודו הכללי הוא להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. לאחר מכן, היא מרכזת במחזור של שנה אחת את תפישת ההיסתוריה ומהלך הזמנים, מבריאת העולם אשר השבת עדות לה ועד ימות המשיח אשר חג הסוכות רומז אליו. בין שני חלקים אלו, בולט הנושא של קידוש השם הנותן טעם לשבח לשניהם. ואחריהם מצות העלאת נר תמיד ומצות לחם הפנים, הממשיכות את חלומותיו של יוסף: להאיר חשכת העולם ולהכין את הלחם אשר יזין רעבונו. ולבסוף, תאור חברה מתוקנת בכך שהיא מתמודדת עם בעיותיה הרוחניות והמוסריות.
ונשאלת השאלה: לא נראה לכתחילה שום קשר בין עבודת הכהנים לבין המשך הענין. להיפך: נראה כי הדרישה לשלמות יתירה מהכהנים מפרידה אותם מהעם והופכת אותם למין מעמד בפני עצמו, החי את חיי שלמותו דוקא במנותק מהחברה המשחיתה. ההפטרה מתחילה בהמשכו של קטע אשר אינו נקרא בו מתאר הנביא התנהגותם של כהנים שלא שמרו על יחודם ובכך אבדו את זכותם לשרת בקודש.
אולם הפסוק הראשון בהפטרה, כאמור, מכיל מילה אחת הסותרת את ההנחה הזאת, וגם נותנת משמעות לתפקידם של הכהנים ומהמצופה מהם. הכהנים מכונים "הכהנים הלויים". זכור לנו שהשם "לוי" בא מאימרתה של לאה: "עתה ילוה אלי אישי". ואכן הלוי הוא "המלווה". הכהנים הלויים, הם הכהנים שיודעים כי טהרתם וקדושתם לא לשימוש עצמי נועדו אלא לשימוש העם כולו.
הרי לנו בכאן אזהרה מפורשת לכל אלו אשר חושבים כי עליהם להתרחק ממי שאינו מקיים תורה ומצוות בדרך הנראית להם הגונה; רוצים שכונות נפרדות, אפילו בתי כנסת מיוחדים, וכהנה וכהנה החמרות והפרדות. לא זו הדרך הנכונה: אין לנו היום כהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם. אבל אלה הרוצים שדרכם תהיה דרך של קידוש שם שמים בעולם, הם הממלאים את אותו התפקיד הרם ועליהם להיות ככהנים הלויים להתלוות לכל החברה ללוותה ולהעלותה. כוונתם חייבת להיות לזכות את כל ישראל בכל מצווה שהם מקיימים, לראות את עצמם כשליחי העם בבחינת שליח בית דין, ליחד קב"ה ושכינתיה שהיא כנסת ישראל ביחוד שלם, בשם כל ישראל.