פרשת אחרי מות: איך אפשר להכריח מישהו לאהוב?

מזה כמה שבועות שאני יוצא מאזור הנוחות שלי עבור פגישות עם קצוות שונים בעם היהודי, כאלה שרחוקים מהשקפתי. כך בימי שני מתכנסים להם חילונים, אתאיסטים, נשים גברים, חרדים ודתיים, לדבר, ובעומק, מתחת לכל אי הסכמה, "מתחת לכל ביקורת", מסתתרת אהבה שכל כך רצויה שם. וכמה מתאימה הפרשה השבוע ללוות עניין זה.

הייחודיות של פרשת קדושים

פרשת קדושים, שנקרא בשבת הקרובה כחלק שני של הקריאה, מיוחדת באופן בולט משאר פרשות התורה. בניגוד לרוב המצוות בתורה, פרשה זו נאמרה בפני כל עם ישראל יחד": דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם, קדושים תהיו." אף שכל התורה ניתנה במעמד הר סיני לכולם, בפרשה זו יש דגש מיוחד על הנוכחות המשותפת. מדוע נדרש כינוס מיוחד זה?

למה נאמרה הפרשה לכולם יחד?

לפי רש"י, המסתמך על מדרש תורת כהנים, הסיבה פשוטה - פרשה זו מכילה את רוב עיקרי התורה: דברים מהותיים כמו עשרת הדיברות, יסודות היחסים בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו, מצוות כיבוד הורים, שמירת שבת, איסורי גזל ועוד. חשיבותם הרבה הצדיקה את אמירתם בפני כל העם.

גישה אחרת מציע ספר "קורבן אהרון" מובא בכתבי הרבנית נחמה ליבוביץ. לדעתו, בדרך כלל משה לימד את התורה בצורה מדורגת: תחילה לאהרון באופן פרטי, אחר כך לבניו, לזקנים ולבסוף לשאר העם. כל קבוצה קיבלה הסבר בהתאם לרמתה - החכמים קיבלו את הרבדים העמוקים והסודיים, בעוד ההמון קיבל את הפשט הבסיסי. (גישה דומה הציג גם האלשיך הקדוש).

כלומר- בכל חלק בתורה יש ארבע רמות הבנה - פרד"ס: פשט, רמז, דרש וסוד. אנשים שונים נמצאים ברמות הבנה שונות, ולכן כפי שמתואר במסכת עירובין, משה העביר את התורה בשלבים: ראשית לאהרון לבדו, שהיה קרוב לרמתו, אחר כך לבני אהרון, לזקני העם, ולבסוף לכלל ישראל. כל קבוצה שמעה את הדברים בהתאם ליכולת ההבנה שלה.

מצוות השוות לכל נפש

אולם פרשת קדושים שונה, כי המצוות בה צריכות להתקיים באותה מידה אצל כולם. האם יש מישהו שפטור מאיסור "לא תשנא את אחיך בלבבך"? האם יש מישהו שהציווי "ואהבת לרעך כמוך" פחות רלוונטי עבורו?

לפי האלשיך הקדוש, אדם עשוי לחשוב שרק אנשים גדולים יכולים להגיע לקדושה ולשליטה ברגשותיהם. אך הפרשה נאמרה לכולם יחד כדי להבהיר שכל אחד מסוגל להגיע למדרגות אלו, ללא קשר לדרגתו הרוחנית, לשכלו או למינו.

אבל איך מצווים על אהבה?

נשאלת השאלה המתבקשת: כיצד אפשר בכלל לצוות על רגש? איך אפשר להורות לאדם לאהוב?

השפת אמת, האדמו"ר מגור, מציע תשובה מעמיקה: מטרת התורה כולה היא לסייע לאדם להתחבר לשורשו האלוהי. כשאדם מבין שהוא וחבריו נבראו למטרה משותפת - לכבד את הבורא - הוא יכול לראות בהם שותפים למשימה ולהרגיש בצערם כבצערו.

תכלית חיינו היא לעשות נחת רוח לבורא ולקיים את רצונו, וכך גם להתענג על הקשר איתו, כדברי ספר מסילת ישרים. מתוך תפיסה זו, אני רוצה שגם חבריי יצליחו במשימתם ויגרמו נחת רוח לבורא. כשאידיאל זה מוטמע בנו, אנחנו מסוגלים לאהוב את חברינו ולהימנע משנאתם, כי אנחנו באמת רוצים בטובתם.

לסיום, נראה יותר מתמיד בתקופה זו, נכונים גם דברי "בעל התניא", בהסברו את ההגיון שבציווי זה, בכך שאנו מחוברים אחד לשני בנשמה, הרי כולנו נוצרנו כחלק שווה מאלוה שלמעלה, ומה שמפריד ביננו זה רק הקופסא, הגוף.

מהמקום הזה, אני יכול להתחבר, עם עבודה אמיתית, אל הנשמה שאצל חברי, ואותה, לצד דעותיו השונות, ומעשיו השונים, אני יכול לאהוב.

ציווים אלו, של בין אדם לחבירו, מצריכים אותנו לצאת מאיזור הנוחות, לחפש את שאיננו מוכר, לא להיתפס ולהיצמד רק אל מה שהתרגלתי, כי אם לחפש גם את הדבר האמיתי גם אצל האחר.

בְּמַעְגַּל הַמַּקְשִׁיבִים/ יְהוֹשֻׁעַ אוֹדֶרְבֵּרְג

הָלַכְתִּי לְסַפָּר הַדֵּעוֹת

בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיַּעֲשֶׂה גְּוָנִים

מִכָּל מִינֵי צְבָעִים

דַּי, מַסְפִּיק עִם הַקְּצָווֹת

פָּגַשְׁתִּי בְּאוֹרֵג הַבַּדִּים

בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיַּאֲרִיךְ לִי פְּתִיל

מַרְגִּישׁ שֶׁיּוֹתֵר מִדַּי הוֹרֵג בְּדִין

לִלְבֹּשׁ אוֹתוֹ הַמְּעִיל

נִגַּשְׁתִּי לְמוּזִיקַאי הַנְּשָׁמוֹת

שָׁאַלְתִּי אִם יֵשׁ לוֹ חֲלוּפָה לְתַקְלִיט

מַרְגִּישׁ שֶׁלִּשְׁמֹעַ אוֹתוֹ הַצְּלִיל

זֶה לֹא בֶּאֱמֶת לְהַחֲלִיט

גַּם הִבַּטְתִּי בְּאֵשֶׁת הָאֱמוּנָה

שֶׁלְּהַגְדִּיר אֱלֹהִים לֹא יָדְעָה

רַק קוֹל פְּנִימִי זִהֲתָה

"כְּשֶׁזֶּה זֶה אוּלַי זֶה זֶה"

סִיְּמָה