פרשת אחרי מות: אבא שלה אמר שאין איסור בתורה - ופגע בה מינית

היא היתה אישה צעירה בת 19 שעמדה לפני שידוך. יש משהו כל כך נוגע ללב בנערות האלה כשהן מתכוננות למפגשי ההיכרות. השמלה המיוחדת שנבחרת, התחרה בשולי פרק היד, לק עדין שנמשח על האצבעות, עגילי זהב ותום של ציפייה. גם היא התלבשה במיוחד למפגש הראשון שלה אבל מתחת לחיוך המבויש הסתתר פחד עצום שמא השידוך יצליח. אבא שלה פגע בה מינית לאורך שנים, מאז שהיתה בת 11. הוא דמות דתית ידועה ומוכרת בקהילה שלו. היא לא סיפרה לאף אחד, אף אחד גם לא היה מאמין. מפגשי השידוך ומה שעתיד להתרחש בין בעל לאשה, עוררו בה כזו אימה שהיא לא ידעה מה לעשות. עובדת סוציאלית שהכירה הציעה לה להתלונן במשטרה. היא לא רצתה. ככה היא הגיעה להליך צדק מאחה בו נתבקשתי לקחת חלק. שנים הוא פוגע בה ושנים הוא אומר לה שבעצם הוא מקיים איתה מצווה. מלמד אותה מה שאב צריך ללמד את בתו. אפשר להשתגע.

"אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה" (ויקרא, טז, ו)

שורה ארוכה של שארי בשר מפרטת התורה. שורה ארוכה ומפורטת מיהם כל אותם שארי בשר אין לקרב אליהם, אבל האבא לקח חומש והראה לה שלא מופיע איסור אב על בתו. פרשנים קבעו חד משמעית שברור שמקל וחומר אסור משכב אב ובתו. ספר החינוך מדגיש: "שלא לגלות ערות הבת, וזאת לא נתבארה בלשון התורה שיאמר הכתוב ערות בתך לא תגלה. ומפני מה לא בא עליה כתוב מפורש? לפי שאין צורך בו, דכיון שאסרה התורה בת הבן ובת הבת שהן רחוקות ממנה, אין צריך לומר שהיא אסורה דקל וחומר הוא. ועוד למדוה זכרונם לברכה מגזרה שוה, ודאי מקל וחומר".

הפרשנים היו ברורים מאד בעניין. הרמב"ם בהלכות ביאה מפרש שיש 37 מצוות מתוכן 36 מצוות אל תעשה ובהן "... (ו) שלא לבעול בת..." אבל היא היתה ילדה. והוא הצליח לתעתע בה. זה לא כתוב, אמר לה, מפני שזה מותר. מפני שאבא צריך ללמד את הבת שלו. אבל גם אין איסור מפורש לא לרצוח את הבת שלך אבל "לא תרצח" כולל גם את זה, אבל לו לא היתה בעיה לרצוח את הנפש שלה התמימה והרכה וברשעות אכזרית עיוות את כל תפיסת עולמה.

כל העדה מחוייבת בקדושה הזו שנגזרת מהאל. גילוי העריות שהוא אחד משלושת האיסורים של ייהרג ובל יעבור, שגם בשבע מצוות בני נח הוא מופיע, שהעונש עליו הוא כריתות, עדיין מתרחש לצערנו. גלות באה לעולם מגילוי עריות, נאמר בפרקי אבות, ובאיזו גלות אנו שרויים.

הילדים נתונים לחלוטין למרות ההורים

בעיניי הדבר זועק עוד יותר כשמניחים ליד גילוי עריות איסור אחר שמופיע בפרשה, "וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא" כאן נדמה לעיתים שהמאבק הוא חריף וגלוי בעוד שאת תופעת גילוי עריות מטשטשים ומחביאים. משכב זכר הפך לסמל מובהק של חטא וסטייה בחלק מהשיח הדתי שזוכה לגינויים פומביים, ניתוק חברתי ואף רדיפה, אבל בעיניי כשמדובר בקשר בהסכמה בין בגירים, הוא חלק מזכותו של אדם לפעול עם המיניות שלו כרצונו. לעומת זאת, מקרים של גילוי עריות – שלמרבה הכאב שכיחים מאד ונזקיהם אנושים, דווקא שם ההשתקה וההתעלמות והטיוח עצומים ומביאים לטיפול "שקט" ולא שקוף. אין גינוי פומבי חד וברור כפי שלדעתי היה ראוי וצריך.

כמה קל לפגוע בתוך המשפחה מתריע הרמב"ם במורה נבוכים. הילד או הילדה נתונים לחלוטין למרות ההורה והוא עלול לעשות בהם כבשלו. אבל מול קלות הפגיעה, המלחמה בה קשה מאד. היא דורשת עימות ועלולה להביא לפירוק של משפחה, היא מטלטלת את אמות הסיפים של יסודות המשפחה והקהילה, ותמיד יהיו אלו שיתרצו לעצמם שזה עניין פרטי של הנפגע והמשפחה שלו. ממעיטים מחומרת המעשה ומחוללים בכך עוול נורא נוסף. גם כלפי הקורבן, וגם כלפי האמת המוסרית וגם כלפי נפגעים אחרים שימשיכו להיפגע אם התופעה לא תיפסק.

האבא סירב לתהליך של צדק מאחה

היא רצתה להתעמת עם אבא שלה. רצתה שהוא יודה שמה שהוא עשה היה אסור. שיכיר במעשה, שיגיד מולה שאסור היה לו לגעת בה. שיקח חזרה את כל המילים שלו שטימאו אותה ואת התורה שאהבה כל כך פעם ושבגללו גם אותה היא איבדה. את הבית של האמונה שלה. כשפנו אליו לצורך הליך הצדק המאחה, הליך שבמסגרתו תידרש ממנו לקיחת אחריות על המעשה מול בתו, הוא בהתחלה גילה נכונות אבל אז התחרט. בטח. לעמוד מול מה שעשית דורש לראות מי אתה באמת. מהצד השני יעמוד אנשים שלא יתנו לך להמשיך לשקר לה שזה מותר. את חילול השם שהוא עשה. אם היא היתה מתחת לגיל 18 היתה לנו חובת דיווח עליו. לרגעים הצטערתי שאין.

היא תלווה בפסיכולוגית, יעמדו לצידה ויתמכו בה כמה שניתן, אבל את מה שהיא עברה, את מה שעוברות אלו שמתלוננות על טקסים פולחניים נגדן, את הפיצול בנפשה של הסטודנטית שלי ששנים אי אפשר לאחות, את כל אלו אף אחד לא יוכל לקחת בחזרה.

"לא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל" מופיע בפרשה. פגיעה בילדים היא כמו לקלל חרש. לנצל את החולשה שלהם ולהשתמש בה . כמו לשים מכשול בפני עיוור, לנצל את אי ההבנה שלהם, את התמימות שלהם. כל מי שהוא הורה יודע כמה קל לטשטש להם את מה שהם חושבים, כמה הם תלויים בנו. צריכה להיות כזו זעקה נגד הנושאים האלה שתחריד את כל הארץ. הסברה בבתי הספר, בגנים, הכל מותאם לגיל, אבל שלא יהיה ילד אחד שיוכלו לעשות לו את זה במסווה אלוקי או בתירוץ אחר.

אם נרצה באמת לחיות כחברה מוסרית ואמיצה – לא נוכל להרשות לעצמנו להחרים בצעקה את מי ששונה, ולהשתיק בלחש את מי שפוגע. המאבק האמיתי על קדושה – מתחיל בכנות, ביושר, ובאומץ שלנו לומר את האמת גם כשהיא כואבת. אנחנו צריכים להגן על הילדים האלה. חייבים. ואהבת לרעך כמוך זה גם זה.

עו"ד אורי אגוז, מלווה נפגעות עבירות מין במסגרת צדק מאחה.