ה"טרנד" החדש של מחזור צנצנות מזכוכית שבריאה הרבה יותר מביא איתו גם מספר שאלות הלכתיות מעניינות בנושא טבילת כלים, שכן הן מיוצרות במפעל של גוי ועל פי ההלכה כלי אוכל חדשים שיוצרו במפעל של גוי (גם אם נקנו בחנות של יהודי) יש לטבול במקווה טהרה לפני השימוש בהם.
"נכון לעכשיו, לא ידוע לנו על מפעל לייצור כלים הנמצא בבעלות יהודית, וממילא יש לטבול את כל הכלים ולברך על טבילתם", אומר הרב משה כץ מרבני כושרות כשהוא מציין שיוצאת דופן היא חברת סולתם, שכלים מתוצרתה יש לטבול בלי ברכה.
הרב מוסיף כי על פי ההלכה רק כלי מתכת וזכוכית חייבים בטבילה עם ברכה. כלי העשוי מכל חומר אחר אינו צריך טבילה. כלי שיש לו ציפוי מזכוכית (גלאזורה) טעון טבילה (לספרדים- עם ברכה, לאשכנזים- בלי ברכה).
"לגבי ספלים מהסוג ששותים בהם נס קפה אין מידע מדויק האם הציפוי המבריק הוא זכוכית או לא. יש פוסקים המצריכים טבילה בלי ברכה ויש שפוטרים אותם מטבילה", אומר הרב כץ.
בניגוד לטעות הרווחת מדגיש הרב כץ שחובת הטבילה חלה רק על כלים הבאים במגע עם אוכל הראוי לאכילה. בשל כך, אין צורך לטבול חצובות גז, חולץ בקבוקי שעם, פותחן קופסאות שימורים וכלים רבים הדומים להם.
צנצנות הזכוכית יוצרות שאלה הלכתית שכן כלים העומדים לסחורה אינם צריכים טבילה, ולכן אין בעיה לקנות ולהשתמש במאכלים המאוחסנים בכלי זכוכית או מתכת עד שמסיימים לאוכלם. הפוסקים נחלקו בשאלה, מה קורה כשרוצים לעשות שימוש חוזר בכלים אלו לאחר שסיימו את המאכל שהיה בתוכם. הרב כץ אומר כי רוב הפוסקים מתירים להשתמש בכלים אלו גם בלי לטבול אותם, ולכן, ניתן לאחסן בצנצנות משומשות מאכלים. מי שבכל אופן רוצה או נוהג לטבול כלים אלו, טובל אותם, כמובן, בלי ברכה.
הרב כץ מציין בנוסף, כי על פי ההלכה אין מניעה שאשה תטבול את כלים ותברך על הטבילה.