מה חשבו ב'הצופה' על 'הדתה' לפני 70 שנה?

לקראת חגיגות 70 שנה למדינת ישראל חזרה ד"ר יעל לוין לעתון 'הצופה' ובדקה מה עניין את הציונות הדתית באותן השנים

חדשות כיפה ד"ר יעל לוין 26/10/17 16:51 ו בחשון התשעח

מה חשבו ב'הצופה' על 'הדתה' לפני 70 שנה?
חלוצים, צילום: ויקיפדיה

 

מבוא

במאמר הנוכחי נבקש לעיין בחלק מהמאמרים התורניים שהתפרסמו בעיתון "הַצֹּפֶה" בערב שבת פרשת לך לך תש"ח (י' במרחשוון, 24 באוקטובר 1947). בפרוס שנת השבעים למדינת ישראל עלה על דעתי בקיץ תשע"ז לעיין מחדש בתכנים התורניים שקרא הציבור הדתי-לאומי בארץ ב"הַצֹּפֶה" במהלך שנת תש"ח, בחודשים שלפני הקמת המדינה ובחודשים הראשונים שלאחריה. ביקשתי לעיין בעיקר בסוגיות התורניות שהעסיקו באותם ימים את הציבור הדתי ושצפו ועלו על סדר היום בצל המצב הביטחוני העדין ששרר באותה עת, ולהימנע מלהתייחס ככל שניתן למאורעות פוליטיים.

"הַצֹּפֶה" החל לראות אור ב-3 באוגוסט 1937 (כ"ו מנחם אב תרצ"ז). ב-25 באפריל 2007 מוזג העיתון היומי עם "מקור ראשון", וגיליון יום שישי הוסיף להופיע, במקביל ל"מקור ראשון", עד ה-26 בדצמבר 2008. העיתון היומי יצא לאור עד לפני ראש השנה תשע"ה, בעקבות החלפת הבעלים של "מקור ראשון".

גיליונות "הַצֹּפֶה" מיום הופעתו הראשון של העיתון ועד לגיליון ה-31 בדצמבר 1969 (כ"ב טבת תש"ל) נמצאים באתר העיתונות היהודית ההיסטורית, וניתן לעיין ביתר הגיליונות בפורמט של מיקרופילם בספריות אוניברסיטאיות ובשורה של ספריות נבחרות. ראוי לציין כי עד כה לא הוכן מפתח שלם של מאמרי העיתון. באשר לגיליונות המקוונים קיימת אפשרות חיפוש בדפי העיתון, אולם לא תמיד עולות כלל התוצאות, כגון כותרי המאמרים, ולעיתים קיים צורך לדפדף. כמו כן חלק מהמאמרים מופיעים במפתחות ממחושבים אחדים, אולם ככלל אין בידינו מפתח שלם של העיתון.

 

"מקום המסורת בחינוכנו"

במאמרו "מקום המסורת בחינוכנו" מבקש פרופ' שמחה אסף (תרמ"ט–תשי"ד; 1889–1953) (עמ' 4) לעורר שיח אקטואלי בנושא מקומה של המסורת בבתי הספר. השיג והשיח שהוא מעלה נוגע בנקודות שהן אקטואליות גם בזמננו, ובמיוחד על רקע הדיונים בחודשים האחרונים בנושא ה"הדתה". מקור דבריו של אסף מובא בסוף המאמר: "מתוך הרצאה בכינוס הפדאגוגי הכללי של הסתדרות המורים בארץ ישראל".

בפתח דבריו מציין הרב פרופ' אסף כי המסורת, טיפוחה ושמירתה אינם אמורים להיות נחלתו של הציבור הדתי בלבד. "כשם שהתורה היא קנין האומה כולה, ואינה קנינם של תופשי התורה בלבד, כך גם המסורת היא קנין האומה כולה". אולם הוא כותב כי בבתי הספר שאינם דתיים אין מכירים בצורך בלימוד לימודי יהדות, ובבתי הספר היסודיים אין לומדים כלל תלמוד ואפילו לא משנה. לדבריו, בכל עשרים שנות הוראתו באוניברסיטה העברית לא היה אדם שהתחנך בבתי ספר לא דתיים אשר סיים תואר בתלמוד. בהקשר זה יש לציין כי מעבר להיותו של אסף מרצה באוניברסיטה העברית, הוא שימש בשנים תש"ח–תש"י גם כרקטור האוניברסיטה וכן כיהן כשופט בהרכב הראשון של בית המשפט העליון שהוקם בתמוז תש"ח (22.7.1948).

לדידו של אסף, לא די לקרוא את "מנדלי, שלום-עליכם, פרץ ושאר סופרים מצויינים כדי לדעת מה היתה השבת בדורות קודמים", אלא הילד צריך לדעת את חמשת חומשי התורה. "ידיעת התורה הכרחית לא רק במצוות שבין אדם למקום כי אם לא פחות מזה גם שבין אדם לחברו. ידע הנוער, שהתורה היא מקור המוסר האנושי ואין אנו צריכים ללמוד מאחרים, אלא אחרים צריכים  ללמוד מאתנו". פרופ' אסף מציין שהפרק הראשון של פרשת קדושים, שאינו נלמד בבתי הספר הכלליים, כולל שורה של מצוות בין אדם לחברו, ומעל לכל את "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". בהקשר זה הוא כותב שפגש בתלמידי כיתות ז' ו-ח' בבתי ספר כלליים שלא הכירו את הכתוב הזה, וכן ישנם תלמידים שאינם יודעים את תוכן עשרת הדיברות. לדידו, "יש ללמד את התורה לילדים כתורת חיים, לא כדברי אגדה או ספרות", ו"יש להביא את הילדים שלנו לידי כך, שלא יביטו על אנשים שומרי דת ומסורת כעל אנשים שלא מן היישוב". אסף אף מציין כי בתכנית הלימודים של בתי הספר הכלליים לימוד התפילות אינו נעשה במידה מספקת, ובבואם של תלמידים לבית הכנסת אין הם מוצאים את ידיהם ורגליהם בסידור התפילה.

הנחלת חינוך יהודי איננה רק עניינם של ההורים, אלא גם עניינם של המורים. אסף גם מטעים כי לנוכח השואה, מוטלת עלינו אחריות יתרה לדאוג למטען הרוחני של העם, "לשמירת ירושת הדורות שעליה מסרו אבותינו את נפשם".

 

"מאוצר המחשבה של החסידות"

בפרשת בראשית תש"ח החל להתפרסם בעיתון "הַצֹּפֶה" טורו של שבתי ווייס (תרנ"ו–תש"ח; 1995–1948), "מאוצר המחשבה של החסידות". בראש הטור לשבת בראשית תש"ח (כ"ו בתשרי, 10.10.1947, עמ' 3) מובאת הערת מערכת, ובה נכתב כי במדור זה יפורסמו דברים מתוך עולם החסידות הקשורים לפרשות השבוע; מאמרים המכילים את עצם רעיונותיהם ומחשבותיהם, מוסרם והנהגותיהם של גדולי החסידות. המאמרים עברו ברובם כתיבה מחדש כדי שיובנו גם על ידי מי שאינם בקיאים בחסידות. עוד מוזכר שם כי "פרקים בכותרת הנ"ל נמסרו על ידי כותבם להוצאה בצורת ספר, – וזה מחזור ראשון", והרשימות שהחלו להתפרסם בשנת תש"ח הן חומר למחזור שני. הטורים החלו לראות אור ב"הַצֹּפֶה" בשנת תש"ח בלבד, והמחזור הראשון לא התפרסם בעיתון זה. סקירת הביוגרפיה של ווייס הינה מעבר למסגרת זו, אולם פרט הראוי לאזכור הוא שהוא עלה ארצה בשנת תרפ"ד, ומשנת תש"ב שימש כמנהל "הַצֹּפֶה" וכחבר מערכת של העיתון (אנציקלופדיה של הציונית הדתית, חלק שני, ירושלים תש"ך, עמ' 219–221).

בטורו של ווייס לפרשת לך לך תש"ח מובאים שמונה מקורות המוסבים על המגיד ממזריטש, רבי זושא מאניפולי (שני מקורות על כל אחד), המגיד מקוז'ניץ, רבי ישראל מרוז'ין, רבי לוי יצחק מברדיטשוב והרבי מקוצק. נציין כאן את המעשה המוסב על הכתוב "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה" (בראשית טו, ה) ושעניינו בחסיד שלאחר פטירת רבו האדמו"ר מטשרנובל – והכוונה ל"מגיד מטשרנובל", רבי מרדכי טברסקי (תק"ל–תקצ"ז; 1770–1839), נסע לרבי מנחם מנדל מקוצק (תקמ"ז–תרי"ט; 1787–1859) בבקשו להצטרף לקהל מאמיניו. "בתוך הדברים אמר החסיד, שראה אצל רבו בטשרנוביל את השולחן של הבעש"ט זצ"ל". הרבי מקוצק השיבו באומרו: אתם ראיתם שולחן בן מאה וחמישים שנים. אולם מבוקשנו הוא שהחסידים יביטו על דברים אשר ימיהם "ושנותיהם כימות עולם: השמים והארץ, השמש והכוכבים, – דברים ישנים נושנים, המתחדשים בכל יום תמיד".

שבתי ווייס נפטר בג' באלול.תש"ח. ידיעה על מותו הופיעה ב"הַצֹּפֶה" בד' באלול תש"ח (8.9.1947, עמ' 1), וכן התפרסמו דברים לזכרו במלאות שלושים לפטירתו (הַצֹּפֶה, ג' תשרי תש"ט; 6.10.1948, עמ' 3). מאמריו עד סוף ספר דברים היו מוכנים בשעת פטירתו, והם התפרסמו במועדם. בשנת תש"ט יצא לאור ספרו הנזכר בהוצאת מחברות לספרות בשיתוף עם מוסד הרב קוק. בהקשר זה יצויין כי תוכן הערת המערכת שנזכרה לעיל מופיעה גם בהקדמה לספרו, וקיים מקום לסבור שהוא עצמו ניסח אותה.

חיבורו של ווייס שנדפס מקיף את ספר בראשית וספר שמות בלבד. הוא התפרסם מחדש בשנת תשכ"א באותה הוצאת ספרים, ויש שציטטו ממנו בחיבוריהם או בדברי תורה שנכתבו. בערך על המחבר ב"אנציקלופדיה של הציונית הדתית" מוזכר לקראת סיום שהניח אחריו כתבים רבים, ובכלל זה כתבים על הרבי מקוצק ועל פשיסחה. לא התחקיתי אחר מקום הימצאות כתביו, אולם למצער קיים מקום לכנס לכדי ספר את טוריו ב"הַצֹּפֶה" משנת תש"ח, שהתפרסו על פני חמשת חומשי התורה. יצויין כי ווייס איננו מביא בספרו או בטוריו מראי מקום למקורותיו, וקיים מקום בדורנו, על רקע ההתעניינות המרובה בתורת החסידות, לשוב ולבחון את דרכי עיבוד המקורות על ידו וכן לעמוד על מקורות שאיבתו.

 

"הוֹלְמִים הֵדִים" לחיים חמיאל

בגיליון לך לך תש"ח של "הַצֹּפֶה" נדפס שירו של איש החינוך הנודע, המשורר והסופר וחוקר המקרא ותרגומיו, חיים חמיאל (תרע"ז–תשע"א; 1917–2011), "הוֹלְמִים הֵדִים", בנושא השואה (עמ' 3).

וזה נוסח השיר:

הוֹלְמִים הֵדִים בִּשְׁאוֹן עוֹלָם, 
בְּפַטִּישֵׁי חֻרְבָּן –
מֵאֹפֶק אֶל אֹפֶק,
עוֹלִים קִבְרוֹת אָדָם.


מוֹרְטִים רוּחוֹת צְלִילֵי הָהִי,
בְּטֵרוּפֵי אָבְדָן –
מִסַּעַר אֶל סַעַר,
כּוֹסֵס יְלֵל בִּכְיָם,

כִּבּוּ אוֹרוֹת יְקוֹד אִשָּׁם,
טִבְּעוּ זִיוָם בְּדַם  –

מִתֹּהוּ אֶל תֹּהוּ,
חָשַׂךְ חֲזוֹן הוֹדָם.

שיר זה עתיד היה להתפרסם בספר שיריו הראשון של המחבר "מאפק אל אפק", שנדפס בירושלים בשנת תשי"ב בהוצאת המשמרת הצעירה של הפועל המזרחי, וכותרתו נקבעה על בסיס שורה המופיעה ב"הוֹלְמִים הֵדִים". שירים נוספים בספר זה מתייחסים אף הם לשואה, וחמיאל קבע בו הקדשה לזכר בני עיר הולדתו אוסטרולנקה בפולין שניספו. מצאתי גם כי בן עיר זו משה וילוז'ני נולד בשלהי שנת 1917, עלה עם משפחתו לארץ בשנת 1934 (חמיאל נולד בראשית 1917, ועלה בשנת 1939), היה חניך ומדריך בבני עקיבא, עבד זמן מה ב"הַצֹּפֶה", היה חבר בארגון ההגנה, ונפל במלחמת השחרור. חמיאל עצמו כתב את הערך לזכרו ב"ספר קהילת אוסטרולנקה" שיצא לאור בתל אביב בשנת תשס"ב (עמ' 378).

"מאפק אל אפק" נכלל ב"ביבליוגרפיה של הספרים העבריים על השואה ועל הגבורה" בעריכתו של פיליפ פרידמן, שיצא לאור בשנת תש"ך מטעם יד ושם וייווא (YIVO). כמו כן ספר השירה הנדון נכלל בחיבורו של מנדל פייקאז' "השואה וספיחיה בספרים העבריים: שיצאו לאור בשנים 1933–1972: ביבליוגראפיה", שהתפרסם בהוצאת יד ושם בשנת תשל"ד. בשני החיבורים הללו זוכה רשימת השירים ב"מאפק אל אפק" המוסבת על השואה לפירוט שמי.

 

מאמרים נוספים

נזכיר בקצרה מאמרים תורניים וספרותיים אחרים הכלולים בגיליון ערב שבת לך לך תש"ח של עיתון "הַצֹּפֶה". נתנאל קאצבורג מייחד את מאמרו ל"תלמידי הגאון" במלאות מאה וחמישים שנים לפטירת הגר"א, ואברהם יהושע ביק את מדורו "שומרים ולוחמים" לרבי יעקב עמדן והשקפותיו הסוציאליות. במאמרו "בעייה ספרותית גדולה" עומד ישראל זמורה על הצורך לכנס למקום אחד את היצירה העברית שנוצרה בתפוצות ישראל השונות במהלך השנים. אפרים צורף סוקר במדור "בשדות ספר" את "אגרות סופרים יהודים" (ניו יורק 1947). מאמרו של ש.ז. שגראי מוקדש לנושא של "לקראת השעה הגדולה", שאול גינזבורג מביא את הפרק השישי של "עלילת סלאוויטה", ונדפס סיפורו של הסופר י' ווארשאבסקי "בתי, בתי", שהוא כתת-הכותר המופיע שם "סיפור מחיי פליטים בערבות אוזבקיסטאן".

 

סיכום

עיון במאמרים התורניים בעיתון "הַצֹּפֶה" של פרשת לך לך תש"ח חושף מגוון מאמרים בעלי עניין המוצעים לקורא. מאמרו של הרב פרופ' שמחה אסף בענייני השעה נדמה להיות אקטואלי אף לימינו. מלבד זאת ניכר מצד אחד עניין בנושא החסידות, ומצד שני מובאים מאמרים אחדים הנוגעים לגדולי ישראל אחרים, ובכלל זה מאמר המוקדש לזכרו של הגר"א במלאות מאה וחמישים שנים להסתלקותו.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן