לרקוד על שתי האזכרות

"יום עיון לכבודם של חברינו הרב מרדכי אליהו והרב שג"ר", כך אני מתאר לעצמי את הכיתוב על השלט הענק, שתוכנו מתחלף לעיתים תכופות בשערי החדר הגדול – אולם היארצייטים וההילולות של גן עדן

חיים אקשטיין
כד בסיון התשעד
,
22 ביוני, 2014 18:12

לקראת יום פטירתם של הרב מרדכי אליהו והרב שג"ר זצ"ל ב-כ"ה סיוון.

אולם הקונגרסים כבר היה מקושט, מיקרופונים ניצבו על הבימה ומאות כיסאות היו מסודרים בקפידה. אחד הסדרנים טען שזה לא מספיק, ולהערכתו אמורות להגיע לאולם עוד מאה ואפילו מאתיים נשמות, אבל חבריו אמרו שיהיה בסדר. במקרה הגרוע ביותר נלך להביא עוד כסאות מבית מדרשו של רבי עקיבא, או מהישיבה של הרי”ף, תמיד יש שם ספיירים. זה יעכב את כולם? בקטנה, יש להם את כל הזמן שבעולם הנצח. בכניסה עמדו כבר דוכנים של כיבוד קל: חוברות של חידושי תורה, פלפולים והגיגים קצרים. עבור חכמים שהאמינו שבגן עדן יש מציאות גופנית, הוגשו בצד עוגות וקפה. עוד בדיקה אחרונה של ההגברה, שלא יהיו פשלות (כבר קרה כמה פעמים שיצאה בת קול ואף אחד לא שמע אותה), ואפשר לפתוח את שערי החדר הגדול - אולם היארצייטים וההילולות של גן עדן.

"יום עיון לכבודם של חברינו הרב מרדכי אליהו והרב שג"ר", כך אני מתאר לעצמי את הכיתוב על השלט הענק, שתוכנו מתחלף לעיתים תכופות. בכ' בטבת עורכים יום עיון לכבוד הרמב"ם, בי"ט בתשרי לגאון מווילנה, בג' בתמוז התוועדות לכבוד הרבי מליובאוויטש וכן על זו הדרך. לפני שבע שנים הגיע לכאן הרב שג"ר, ויום כ"ה בסיוון הצטרף לרשימת ימי העיון. לפני ארבע שנים החבר'ה כאן ניצחו את המצוקים, והרב מרדכי אליהו הגיע למקומו בצרור החיים, בדיוק באותו יום - כ"ה בסיוון. בעיה? דיירי גן העדן נמצאים כבר אחרי השלב בחיים שבו עושים מדברים כאלה בעיות.

אני רואה אותם בדמיוני, נכנסים אחד אחד לתוך האולם הענק. הלל ושמאי, רב ושמואל, רב פפא ועשרת בניו, הרמב"ם והראב"ד, הרב צבי יהודה והחזון איש. בשורות הראשונות אפשר לראות את חבריו הקרובים של הרב אליהו, מבחר רבני עדות המזרח, ממרן הבית יוסף עד הרב עוזיאל והרב נסים, ואם שאלתם - גם הרב עובדיה יוסף. לצידם, חבושי כיפות קטיפה לבנות של חילונים ביום כיפור, יושבים כמה פילוסופים מודרניים, שקיבלו אישור כניסה מיוחד לגן עדן לבקשתו של הרב שג"ר.

ראשון הדוברים, כך אני מתאר לעצמי, הוא החיד"א, או הבן איש חי. מעביר שיעור מרתק בהלכות שבת, מהסוגיות בגמרא עד להלכה למעשה, עם נגיעות בכמה כוונות וטעמים מתורת הסוד. הקהל מקשיב, נהנה, וכמה צדיקים חדשים - כאלה שהגיעו בשנים האחרונות ועדיין לא הסתגלו לנורמות בעולם העליון - מסכמים כל מילה במחשב הנייד. הרב אליהו נוטל מדי פעם את רשות הדיבור, אומר מתי לדעתו אפשר להקל או ראוי להחמיר, וגם רעהו הרב שג"ר מעיר כמה הערות על הסוגיות.

קשה לי לדעת מי השני, אבל אני מנחש שזה רבי נחמן מברסלב, או אולי דווקא הרב קוק. הוא מדבר על אמונה וכפירה, ספקות וודאות, הארה ומשבר, גילוי והסתר פנים. ושוב - הקהל מקשיב, נהנה, אחוז קטן מתוכו ממשיך לסכם בלי הרף. אחת לכמה זמן הרב שג"ר מעיר את הערותיו (ומבהיר, למשל, שגם בגן עדן יש ספקות שעדיין מלווים אותו), וגם לרב אליהו לא חסר מה להגיד בנושאים האמוניים שעליהם מדובר.

הפסקה קצרה לתפילה. לפני כן הרב שג"ר אומר כמה דברי התעוררות, שכוללים בין השאר זכרונות מהגלגול הראשון של "מקור חיים". לאחר מכן הרב אליהו מעביר לידי דוד המלך, העובר לפני התיבה, רשימה מומלצת של מזמורי תהלים לרגל המצב שם למטה.

יום העיון נחתם, אני מניח, בשיעור משותף של שני חתני ההילולה. למען האמת, בלו"ז היה רשום שכל אחד מהם מעביר שיעור בפני עצמו, אבל לגודל ענוותנותם - אף אחד מהם לא הסכים לדבר לפני חברו. אז הם נושאים דברים יחד: על הנגלה והנסתר, על האהבה העזה לתורה, על קבלת האר"י, על סתרי עשר הספירות, על ארץ ישראל ועם ישראל, על גודל התקופה שבעיצומה נמצאים אחיהם שבעולם התחתון, גם אם הם רואים אותה קצת אחרת מרוב הציבור שאליו - פחות או יותר - הם השתייכו בחייהם. אמנם יש ביניהם כמה הבדלי סגנון, והם לא מדברים לגמרי באותן המילים, אבל זה לא מפריע לאף אחד. גם הקהל מצליח להתגבר על הפערים (למשל, בעזרת אזניות עם תרגום סימולטני, שמסבירות לרמח"ל ש'אימננטיי' זה בערך כמו 'אור פנימי'), ומתפעם משיתוף הפעולה המיוחד בין השניים שכ"ה בסיוון הפגיש ביניהם. השיעור מסתיים, הרב אליהו אומר את משנת "רבי חנניא בן עקשיא", קדיש דרבנן, פיזור.

אחד מהצדיקים נשאר עם טעם של עוד, ומחליט לקפוץ לביקור בעולם הזה. אמנם זה נוגד את הנהלים, אבל בימי הילולא של צדיקים מיוחדים, שמחברים שמים וארץ - הנתיב בין העולם העליון לתחתון נפתח לתנועה. יורד אותו צדיק, ששמו ממש לא משנה לענייננו, ומחפש בארץ ישראל אזכרה לרב אליהו ולרב שג"ר. הוא לא מוצא. שתי המצבות שבירושלים קרובות יחסית, אבל אנשים בעולם הזה מעדיפים דווקא את העצמת המרחק, את הניתוק, את השיוך של כל דמות לתת-מגזר עם אופי מסוים מאוד, גם אם מדובר בשתי דמויות שעשו הכל כדי להתרחק מכל סיווג.

בלית ברירה הוא חוזר למעלה. הרב אליהו והרב שג"ר עדיין יושבים שם בחברותא, רק שניהם, ועורכים "תיקון" לכלים השבורים.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
ח"כ מיקי זוהר צילום:  Miriam Alster/Flash90

מיקי זוהר: "אנחנו בנתק מוחלט עם כחול לבן"

קרא עוד