כולנו מכירים את ט"ו בשבט כראש השנה לאילן. מיטבי הלכת אף ידעו לציין שבמשנה הראשונה במסכת ראש השנה קיימת מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל לגבי מועד ראש השנה לאילן - האם זה אחד בשבט או חמישה עשר בשבט (והלכה, כמובן, כבית הלל שבחמישה עשר בשבט). אבל מה המשמעות של "ראש השנה לאילן"?
בואו נראה את המשנה המלאה: "אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם: בְּאֶחָד בְּנִיסָן, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים וְלִרְגָלִים.בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי,רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְשָׁנִים,וְלִשְׁמִטִּין וּלְיוֹבְלוֹת,לִנְטִיעָה וְלִירָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ".
אם נשים לב, כל התאריכים המופיעים במשנה הינם "תאריך קובע". נבאר אותם בקצרה. באחד בניסן ראש השנה למלכים - בזמנם היו מתארכים שנה לא לבריאת העולם כמו בימנו אלא "בשנה פלונית למלך פלוני". מלך שהומלך באמצע השנה - כשהגיע א' בניסן הוא נחשב כבר שנה שנייה. אחד בניסן הוא גם ראש השנה לרגלים, כלומר הרגל הראשון נמנה ממנו והוא חג המצות. הסדר חשוב כי בזמן בית המקדש אדם שנדר או נדב למקדש היה חייב להביא תוך 3 רגלים, כאשר הרגלים נמנים כסדרם - כלומר עד סוף סוכות כשעבר עליו כבר חג המצות וחג השבועות.
לגבי מעשר בהמה - אדם שנולדו לבהמותיו ולדות, הוא סופר את הוולדות וכל עשירי הוא קודש - "מעשר בהמה". הנולדים לפני התאריך הקובע נמנים לבדם, ומהתאריך הקובע נמנים לבדם. לגבי תאריך זה ישנה מחלוקת במשנה האם הוא בא' באלול או בא' בתשרי.
בנוסף, אחד בתשרי הוא ראש השנה לשנים. הכוונה, בין היתר, ש"שנת הדין" שעליה דנים בימים הנוראים היא מאחד בתשרי עד אחד בתשרי הבא. גם שמיטה ויובל מתחילים ומסתיימים באחד בתשרי (חוץ מימי תוספת שלהם בסוף השנה הקודמת ובתחילת השנה הבאה, כשם שיש תוספת שבת).
אחד בתשרי הוא גם ראש השנה לנטיעה - כשנוטעים אילן לעניין מניין שלוש שנות ערלה באחד בתשרי מתחילה כבר השנה השנייה (נפרט את זה להלן). אחד בתשרי הוא גם ראש השנה למעשר ירקות - מעשרים מה שנקטף לפני אחד בתשרי בנפרד ומה שנקטף אחריו בנפרד.
כאן אנחנו מגיעים לנושא שלנו - באחד בשבט או חמישה עשר בשבט (תלוי לפי מי) חל ראש השנה לאילן. כלומר ששנת האילנות מתחלפת בחמישה עשר בשבט. מה המשמעות האופרטיבית? ששנת הערלה השלישית ושנת הנטע הרבעי מסתיימים בחמישה עשר בשבט, ושמעשרות של פירות האילן מחולקים לפי פירות שחנטו לפני חמישה עשר בשבט שמתעשרים עם השנה הקודמת, ופירות שחנטו החל מחמישה עשר בשבט ומתעשרים עם פירות השנה הבאה.
הרב אלדד יונה, צילום: באדיבות המצולם
ערלה ונטע רבעי
- אדם שנטע אילן חדש, הפירות שהאילן מוציא בשלוש השנים הראשונות הן "ערלה" ואסורות בהנאה. הפירות בשנה הרביעית נחשבות "נטע רבעי" והיו נאכלות (בזמן המקדש) בטהרה בירושלים או נפדות בכסף שבו קנו מזון שאותו היו אוכלים בירושלים בטהרה. בימנו קדושתם נפדית על מטבע שמחולל על סוכר לפני שביעי של פסח בשנים רביעית ושביעית לשמיטה.
- אם נשים לב לעיל אמרנו שאחד בתשרי הוא ראש השנה לנטיעה - כלומר כשהאילן עדיין אינו אילן אלא רק נטיעה, לא מחשבים את תחילת שנות הערלה לפי ט"ו בשבט אלא לפי א' בתשרי. אולם, כאן החישוב קצת מורכב יותר- כדי שבא' בתשרי תתחיל להימנות השנה השנייה לערלה צריך שהיא תתקיים ב"שנה הראשונה" לפחות שלושים ימים. בנוסף - כדי שנטיעה תשריש היא צריכה ארבעה עשר ימים.
- לכן - אילן שניטע עד ט"ו באב בשנה היוצאת, כך שהיו לו ארבעה עשר יום להשרשה ועוד שלושים יום לפחות בשנה היוצאת, כאשר מגיע א' בתשרי מתחילה להימנות לו שנת ערלה שנייה כבר.
- למרות שתחילת שנות הערלה נמנית לפי א' בתשרי, בסוף שנות הערלה הוא כבר לא "נטיעה" אלא אילן והתאריך הקובע לגביו משתנה לחמישה עשר בשבט. לכן, אחרי ראש השנה של תום שנת הערלה השלישית הפירות שחונטים הם עדיין ערלה, ורק מה שחונט אחרי ט"ו בשבט שלאחר סוף השנה השלישית נחשב נטע רבעי, ומה שחנט אחר ט"ו בשבט אחריו נחשב פירות חולין (=רגילים בלי קדושה).
- ישנה מחלוקת בראשונים האם רק במקרה שנטענו בהתחלה עד ט"ו באב ו"הרווחנו שנה" אנו ממתינים בסוף השנה השלישית (והרביעית) עד ט"ו בשבט, אבל כאשר "הפסדנו שנה", כלומר נטענו אחרי ט"ז באב, לא נצטרך להמתין בסוף השנה האחרונה עד ט"ו בשבט, או שגם במקרה כזה נצטרך. לדעת השו"ע במקרה שהפסדנו שנה לא צריך להמתין בסוף השנה האחרונה עד ט"ו בשבט.
מעשרות
- בדיוק כמו שאמרנו לעיל לגבי מעשר בהמה ומעשר ירקות, גם מעשר פירות מעשרים של כל שנה בנפרד.
- התאריך הקובע לעניין מעשר פירות הוא ט"ו בשבט - פירות שחנטו קודם ט"ו בשבט מתעשרים עם השנה הקודמת ואילו פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט מתעשרים עם פירות השנה הבאה.
- למעשה, בשנה שהיא שנת "מעשר עני" הפירות שחנטו עד ט"ו בשבט מתעשרים עדיין עם "מעשר שני" (שהרי הם שייכים לשנה הקודמת), ואילו הפירות שחנטו מט"ו בשבט ועד ט"ו בשבט הבא מתעשרים "מעשר עני".
אתרוג
אמנם גם מעשר של פרי האתרוג מחושב לפי ט"ו בשבט, אולם לא לפי מתי הפרי חנט אלא לפי מתי הפרי נקטף. אתרוג שנקטף עד ט"ו בשבט שייך לשנה הקודמת ואתרוג שנקטף אחר ט"ו בשבט שייך לשנה החדשה. יתכן שזו הסיבה שנהייתה מסורת מיוחדת להתפלל על האתרוג בט"ו בשבט.