תשעה באב. דיו רב נשפך בכל הקשור לקינות על החורבן ולהסברים על מה ולמה. הלילה (ש') הרב ד"ר אברהם סתיו, הוסיף את הזווית המיוחדת שלו, במקום לא רגיל בכלל: הרשת החברתית טוויטר.
"אתה לא יכול לשים אצבע על הרגע המדויק, אבל בשלב מסוים משהו בקשר התחיל קצת לחרוק", החל הרב סתיו וכתב. "בצלחת עם השאריות ששכחת על השולחן, ביום ההולדת שלא מספיק השקעת בו. אבל יום הולך ויום בא, והכעסים הולכים ונצברים. החיוך של ה'בוקר-טוב' דוהה עד שנעלם כליל, והשתיקה בלילה, כשהולכים לישון, מחרישת אזניים".
"ואז מגיע רגע שמישהו שובר את הכלים. מוציא הכל החוצה. צועק. בוכה. אומר מילים שלא יכולות להיאמר. מרגיש דברים שאסור להרגיש. ודווקא הרגע מפחיד הזה, מזיז לפעמים משהו בלב. פותח צינורות שהיו סתומים זמן רב כל-כך. ואתה בוכה ובוכה ובוכה עד שכל הרוע שנצבר יוצא החוצה ומשאיר אותך חלול ומרוקן".
בהמשך כתב הרב סתיו מתחיל פתאום לצמוח משהו חדש מאותה אדמה חרוכה. "הגמרא אומרת שכאשר נכנסו הגויים להיכל היו שני הכרובים מחובקים זה בזה. וכל המפרשים שואלים איך זה ייתכן, הרי כשאין ישראל עושים רצונו של מקום הכרובים אמורים להיות נפרדים, פניהם לבית. אז איך ייתכן דווקא עכשיו, בשיא החורבן שהם ביחד?".
לסיום השרשור בחשבון הטוויטר שלו, כתב: "אבל אולי מה שמפריד בין שני הכרובים זה לא החטאים עצמם, אלא הכעס העצור, האיפוק שהופך לניכור. ודווקא כאשר האלוהים שופך את חמתו ומכלה אותה על העצים ועל האבנים, וגם קצת עלינו, יכולים פתאום שני הכרובים להישיר שוב מבט, כואבים, כועסים, אך פניהם איש אל אחיו".