ביום שלישי יחול ט' באב, היום אשר בו איבדנו את עצמאותנו ואשר בו חרב בית מקדשנו בעקבות כישלונות חמורים בין אדם לחברו - ובראשם שנאת החינם.
בפרשת השבוע חוזר משה (דברים ה', ו'-י"ח) על עשרת הדיברות שניתנו לעם ישראל בהר סיני - אותם עשרת הדברים הכוללים הן מצוות המתייחסות לקשר שבין האדם לאלוקיו, והן מצוות המתייחסות לחיים החברתיים; השלמות הרוחנית בישראל כוללת את שניהם. לא בכדי התקבלו עשרת הדיברות כאמנה אנושית בין-לאומית, החוצה עמים ודתות, ומהווה מעט מהאוצר הגדול שתרמנו לאנושות כעם בעל מורשת של אלפי שנים.
אמנם, אלו אינם רק רעיונות יפים או סיסמאות המרחפות באוויר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ" (דברים ד', א'). מה הקשר בין החוקים והמשפטים לבין ארץ ישראל? - "כי עיקר הלימוד לעשות המצוות" (אבן-עזרא על הפסוק הנ"ל). ועיקר העשייה היא דווקא בארץ חיינו, ארץ ישראל, רק בה אנו יכולים לבטא את עצמיותנו הלאומית במלוא חיוניותה. רק כאן יש משמעות לכל דרכנו הערכית והחברתית, מנתינה קבועה לעני ולרש ועד משפט צדק בכל הרבדים - כראוי לחברה מתוקנת.
זו גם הסיבה לכך שבפתח פרשתנו מתחנן משה אל ה' שירשה לו להיכנס אל הארץ. משה אינו מסתפק במעלות הרוחניות הגבוהות שהשיג במדבר, הוא שואף לבטא את האידיאלים בתוך עולם המעשה של ארץ ישראל. חשוב להתבגר! למנף אותם הדברים לעשייה עצמאית.
הגלות, חוץ לארץ, היא כ"יבש לפני רטוב" לקראת הכניסה אל הארץ - בחוץ לארץ מתפתחת הציפייה להיכנס אל הארץ, אך בארץ מתגשם החזון של אומה השואפת להיות אור לגויים במוסריותה וביושרה.
בקשתו של משה להיכנס אל הארץ ולזכות לממש בה את החזון הגדול נדחית. הוא נדרש להעביר את הלפיד ליהושע בן-נון: "וְצַו אֶת יְהוֹשֻעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ" (דברים ג', כ"ח).
חכמי התלמוד אומרים: "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, ע"ה, א'). כפי שהלבנה מקבלת את אורה מן החמה, יהושע יונק מן האור של משה, ומנהיג את ישראל בנאמנות מוחלטת לדרכו של משה. כך צריך לנהוג מנהיג, מלא בתעצומות הנפש של קודמיו, ומתוך כך הוא מחדש את הנהגותיו.
השבוע חל ט' באב, היום בו חרב בית המקדש בגלל שנאת חינם. האידיאלים הגדולים שלנו יכולים להתממש רק בהיותנו מאוחדים, כאשר אנו מבינים כי כל אחד מישראל הוא איבר מהגוף הגדול שנקרא "עם ישראל". זהו המנוע היסודי לתקומתנו בארצנו.
כתיקון לשנאה זו, חשוב שנגביר את האהבה בינינו. כאשר אוהבים באמת, רוצים להעניק ולתת את כל הטוב. דוגמה חיה לכך הם מפקדינו וחיילינו היקרים, המוכנים לעשות הכול כדי להגן על כל אחד מאחינו היושב בארץ הזאת. אין לך אהבת חינם גדולה מזו.
אסיים במשפט שאמר הרב קוק, הרב הראשי לישראל הראשון: "ואם נחרבנו, ונחרב העולם עימנו, על-ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עימנו ייבנה, על-ידי אהבת חינם".