מפורסמים דברי המשנה ברורה על הסעיף הראשון בהלכות תעניות, שם אומר השולחן ערוך: "חייבים להתענות בתשעה באב ובי"ז בתמוז ובג' תשרי ובי' טבת מפני דברים הרעים שאירעו בהם". "וכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם , כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב. ולכן חייב כל איש לשום אל ליבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית, כמו שכתוב באנשי נינווה, וירא ה' את מעשיהם, ואמרו חז"ל, את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא את מעשיהם, ואין התענית אלא הכנה לתשובה... (סימן תקמ"ט)
ובכן, אשריהם ישראל. במשך שנים רבות רבבות עמך בית ישראל מקפידים על פרטי הלכות רבים של אבלות על החורבן בימי בין המצרים. במשך הזמן הולכת האבלות ומתעצמת, עד ליום המר והנמהר, יום תשעה באב, בו אסורים חמשת הדברים: אכילה ושתייה, סיכה ורחיצה, נעילת הסנדל וחיי משפחה. וכמו יום אבל משבעת ימי אבלות- אסור אף באמירת שלום ואפילו בלימוד תורה! אם סימני האבלות כל כך חמורים, עלינו להטות אוזן ולהקשיב היטב לרעיון שעומד מאחורי הדברים.
שמענו דרשות על כך שיום תשעה באב הוא יום שאמור לעורר אותנו לתשובה על שנאת חינם שגרמה לחורבן בית המקדש השני, ועל כן יום זה הוא יום תשובה על עניינים שבין אדם לחברו, שצריכים להתחזק בבריחה ממחלוקת, ולראות את הטוב שבזולת. כל אלו דברים נכונים, שהרי הגמרא אומרת במסכת יומא דף ט' שבית המקדש השני חרב בעוון שנאת חינם.
אבל מה הגורם הראשוני לכל החורבן האיום?
הגמרא אומרת במסכת תענית: חמישה דברים אירעו את אבותינו בתשעה באב. והדבר הראשון הוא: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ! בתאריך כ"ט סיוון, בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, נשלחו המרגלים שתרו את הארץ במשך ארבעים יום, חזרו בליל תשעה באב למדבר והכניסו מורך בלבבות של עם ישראל, כאילו אין בכוחם לרשת את הארץ, לכבוש אותה מידי הגויים וליישב אותה בכוח ובגבורה. “ויבכו העם בלילה ההוא. אמר הקב"ה: אתם בכיתם בכייה של חינם, אני אקבע לכם בכייה לדורות".
למה חרב הבית בראשונה ובשנייה, נלכדה ביתר, ונחרשה העיר? הכול התחיל בחטא המרגלים! “וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדברו"!
ובכן, אחיי ורעיי.
החטא העיקרי שאותו עלינו לתקן, שמאיר באור יקרות את התשובה שעלינו לעשות על העניינים שבין אדם לחברו, הוא חטא המרגלים. חטא המאיסה בארץ חמדה. עלינו לחבב את הארץ, לא רק לשבת על הקרקע ולומר קינות בבכיות, אלא לתקן באופן מעשי את שורש סיבת החורבן. וכפי שאומר בעל "אם הבנים שמחה": "אם אנחנו רוצים לתקן זאת, מוכרחים אנו עתה להשלים את מה שהם חיסרו אז, היינו לעשות פעלים לעורר אהבה וחמדה בלבות עם בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם, להיות חושקים לארץ חמדה של אבותינו, ואש תיקוד בקרבם לבוא ולירש את הארץ הקדושה, ויחמדו אליה יותר מכל חמדה שבעולם".
ליישב את הארץ הטובה. להיאחז בה בכל תוקף ועוז. להאמין בה' שעשה לנו ניסים ונפלאות ולבטוח בו שנתן לנו את הכוח לכבוש את הארץ ולגרש ממנה את האויבים. אשרי מי שעוסק בנושא זה במסירות נפש. והלוואי ניטיב את מעשינו, ונטה אוזן לרעיון היהודי שעומד שביסודם של מנהגי האבלות.
הכותב הינו ראש הכולל במערת המכפלה, חברון