כשאמר הקב"ה ליחזקאל (יח כג): "החפץ אחפוץ מות רשע נאם ה' אלוקים הלוא בשובו מדרכיו וחיה" באמירה הזו אנו לומדים שעונשי השמים אינם עונשים של נקמה שבאו להכאיב לאדם, אלא עונשים חינוכיים שמטרתם להביא את האדם לתיקון המעוות ואם כך נשאלת השאלה מדוע מכל העונשים שעמדו בפניה בחרה ההשגחה העליונה בסוף תקופת הבית השני את עונש חורבן בית המקדש, חיסול הממלכה היהודית והגליית ישראל מארצו, כמו שאנו אומרים בתפילה: "מפני חטאנו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו" לכאורה יכלה ההשגחה העליונה להשאיר את ישראל על אדמתם ולהענישם בארצם בעונשים אחרים כמו רעב, דבר, חרב וכדומה - מדוע מכל העונשים נבחר דווקא עונש החורבן והגלות?
תשובה לשאלה זו משיב הראי"ה בספרו "עין איה" (ברכות פ"ט אות קיח) ושם הוא מסביר שההשגחה העליונה ענשה את האומה הישראלית בחורבן המרכז הלאומי (בית המקדש) וגלות ישראל מארצו, מפני שהגלות היא העונש היחידי העשוי לרפא את שבר עם ישראל - וכל כך למה? חז"ל מסרו לנו שהחטא שגרם לחורבן הבית השני היה "שנאת חנם",החטא הזה של השנאה הכה שורשים עמוקים והתפשט בכלל האומה עד שלא היתה להשגחה העליונה דרך אחרת לעקור אותם אלא בפירור כל המסגרות הישנות ופיזור האומה בגלות עד שהמסגרת הכללית שהייתה בה השנאה תהפך ליחידים, ואז יוכל כל יחיד ויחיד לתקן את עצמו בדרכיו ומעשיו, ואחר כך בקיבוץ גלויות לארץ יבנה בארץ ישראל מרכז חדש, מנפשות שהזדכו בכור הגלות, כי כל זמן שהמסגרות הישנות ימשיכו לתפקד ימשיכו גם להתקיים כל החסרונות של מעשים, מידות והדעות הרעות שהיו בדור החורבן..
לפי הסברו זה של הראי"ה צריך לראות את "שנאת החנם" שהייתה בסוף הבית השני כמחלה ממארת המתפשטת ועלולה להמיט אסון על האומה כולה. בראייה כזו של המצב אפשר לומר כי בקשתו של רבי יוחנן בן זכאי: "תן לי יבנה וחכמיה" לא היתה בקשה בדיעבד אלא הוא בקש זאת לכתחילה, כמו שמסכימים לנתח חלק ממאיר מהגוף כדי להציל את הגוף כולו. כדי להבין את הסברו של הראי"ה שעונש החורבן והגלות הוא העונש היחידי המסוגל לתקן את חטא הציבור, אפשר להוסיף ולומר שההשגחה העליונה עשתה זאת מחוסר ברירה, שגם אילו הייתה רוצה להשאיר את ישראל על אדמתם ולהענישם בארצם, לא היתה יכולה לעשות זאת מפני הסיבה הבאה: החטא שבגללו חרב הבית היה "שנאת החנם", ואת "השנאה" הזו מסביר הנצי"ב (בהקדמתו לספר בראשית), שאנשי בית-שני "היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים על כן מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס, עד שחרב הבית".
כשנדייק בדבריו של הנצי"ב נראה שהחשודים לא היו רשעים אלא אדרבא היו יראי שמים ונהגו בחיי היום יום שלהם ביראת ה', אלא שהיראה שנהגו בה לא היתה כ"דעתם" של החושדים, (שלא הלכו "בקו" של החושדים) ובגלל השוני הזה הרשו לעצמם לשנוא אותם. מפני שכל קבוצה חשבה שהאמת היא רק אצלה וכל השאר תועים וחוטאים וכשאנשים חושבים כך אם הייתה ההשגחה העליונה משאירה את המסגרות החברתיות על מקומם, והקב"ה היה מעניש את עם ישראל ברעב או במגיפה וכדומה כשהם נשארים בארץ, האם העונש הזה היה מתקן את חטא השנאה? לא ולא! ההיפך הוא הנכון, העונשים הללו עוד היו מחמירים ומעמיקים את השנאה, שהרי כל קבוצה היתה מצביעה באצבע על חבירתה ואומרת: בגללכם באה עלינו הרעה הזאת, כך שהעונש לא רק שלא היה מתקן את חטא "שנאת החנם" אלא עוד היה מעצים אותו. על כן לא היתה להשגחה העליונה הברירה אלא לפרק את כל הקבוצות הישנות, להגלות את ישראל מארצו, ואז יוכל העם להבנות מחדש. כמו שכתב הראי"ה: "ואחר כך בקיבוץ הגלויות לארץ יבנה מרכז חדש, מנפשות שהזדכו בכור הגלות.
וכאן הבן שואל: לכאורה מה הועילה הגלות אם גם היום אחרי שאנו חוזרים מהגלות אנו עדיין שרויים במחלוקות? ושתי תשובות: א. אולי השנאה של ימינו היא רחוקה מאותה שנאה שהייתה לפני החורבן שהביאה לשפיכות דמים וכדומה. ושנית אולי לזה התכוונו חז"ל באומרם שתתכן גאולה גם בלא תשובה כשיגיע עת מועד של "בעתה", והדבר מתאים לאמור בפרק ל"ו בספר יחזקאל": "וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" וכשתבואו תהיה עדיין הטומאה עליכם, ורק אח"כ נאמר: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם . . . ונתתי לכם לב חדש" שההיטהרות מהחסרונות תבוא אחר קיבוץ הגלויות כשנבוא לארץ ישראל, ואנו תפילה שכל זה יתקיים בנו במהרה בימינו.