אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני גזלנים שידונו? אלא אמור: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עשו לפנים משורת הדין (בבא מציעא ל ע"ב, בתרגום לעברית).
בדומה לתקופה שלפני החורבן, גם כיום אנו מצויים בתקופה של משפטיזציה מוגברת. לכאורה זוהי תופעה ברוכה - שכן בניגוד לחברות שבהן ישנה מערכת משפט חלשה, כאשר שלטון החוק הופך לערך עליון, ניתן לצפות שאימת הדין תמנע מעשי שחיתות הן במישור השלטוני והן במישור האישי.
ועם זאת, קיימת תחושה כי בצורה אבסורדית לכאורה, ככל שניתנת יותר עצמה למערכת המשפטית, רמת השחיתות האישית והשחיתות השלטונית דווקא עולה. בכדי לנסות ולהבין תופעה זו, נעיין באחת מאגדות החורבן שניתן באמצעותה להסביר את הסכנה שבבחינת המציאות דרך משקפיים משפטיות בלבד.
"מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליה של נגר היה. פעם אחת הוצרך רבו ללוות. אמר לו [שולייתו]: שלח אשתך אצלי ואלוונה. שלח אשתו אצלו. שהה עמה שלושה ימים. קדם [רבו הנגר] ובא אצלו. אמר: אשתי ששיגרתי לך, היכן היא? אמר לו: אני פטרתיה מיד, ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך.
אמר לו: מה אעשה? אמר לו: אם אתה שומע לעצתי - גרשה. אמר לו: כתובתה מרובה. אמר לו: אני אלווך ותן לה כתובתה. עמד זה וגירשה, הלך הוא [השוליה] ונשאה. כיוון שהגיע זמנו ולא היה לו לפרעו, אמר לו: בוא ועשה עמי בחובך! והיו הם יושבים ואוכלים ושותין, והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן. ועל אותה שעה נחתם גזר דין [של חורבן ירושלים]" (גיטין נ"ח ע"א - בתרגום לעברית).
אילו התייעץ אותו שוליה במשפטן על מנת להעריך את סיכויו להיות מורשע בפלילים, סביר להניח כי זה היה יכול להרגיעו: ניתן להניח שלא היו עדים כשרים לכך שהאשה שהתה בביתך; קשה יהיה להוכיח שבצעת עבירת מרמה שכן התנסחת בלשון שאינה וודאית שמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך ולא ניתן להוכיח שלא הגיעה אליך שמועה שכזו; עצתך המתוכחמת בדבר הגירושין והלוואת כתובת האשה - היא אולי לא מוסרית, אך אינה גובלת בפלילים; ולסיום: אכן קיימת חובה משפטית להשיב חוב - ולך קיימת זכות משפטית להפוך את רבך לעבדך, אם לא ישיב את חובו.
אך לכל מי שקורא סיפור מזעזע זה בעין מוסרית, ברור שנעשה כאן עוול הזועק לשמים. אותה קנוניה שרקם השוליה עם אשת רבו, היא אולי קשה למשפוט - אך כל בר-דעת מבין כי על החברה להוקיע מעשה שכזה, ולעשות כל שביכולתה למנוע אותו. אלא שבחברה שבה יש מערכת משפט עצמתית - מתדלדל באופן טבעי כוחן של המערכות החברתיות האחרות, שאמורות למתוח ביקורת מוסרית וציבורית על מעשי שחיתות ועוול שאין אפשרות להרשיען בפלילים.
בתקופה בה מערכת המשפט היתה חלשה יותר, עצם מציאת חשבון דולרים גרמה לפיטורי ראש ממשלה - בשל הביקורת המוסרית הציבורית על מעשיו. אך כיום, לאחר שהועמדו אישי ציבור רבים בעבירות כאלה ואחרות (בצדק ושלא בצדק), ומטבע הדברים לעיתים הסתיים המשפט בזיכויים (שנתפס בציבור בטעות כאישור לטוהר כפיהם), למדו אישי הציבור כי עצם הקלון שבעשיית המעשה אינה סיבה לסילוקם מן הבמה הציבורית. הסילוק מן הציבורית מותנה בכך שניתן גם יהיה לתרגם את אשמתם לשפה המשפטית ולהוכיחה מעל לכל ספק סביר.
מערכת האיזונים והבלמים השלטוניים אותה מתאר התנ"ך, כוללת לא רק שופטים אלא בראש ובראשונה נביאים, המוכיחים ומוקיעים את הרשע - גם אם אין בידיהם את הכח להוכיח את אשמתו ולהרשיעו בדין. אין ספק שלמערכת המשפט תפקיד חשוב, אך כפי שמלמדת אותנו דרשתנו - העמדת כל מערכת היחסים החברתיים על הדין והמשפט בלבד - טומנת בתוכה סכנת חורבן.
הכותב הוא דוקטורנט לתנ"ך במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן