בתשעה באב נבכה על החורבן.
אנו שמחים שיש לנו מדינה וצבא, שיש לנו בנין הארץ ושיבת ציון, שארצנו מלאה תורה. אך על כל אלה, נשמח ביום העצמאות, אבל בתשעה באב נבכה.
נבכה שיש עדיין שנאת חינם. ב"ה יש גם אהבת חינם, יש יותר אהבת חינם משנאת חינם, הרבה יותר, אך יש עדיין שנאת חינם, ועל זה היה חורבן, לכן נבכה.
נבכה על נחלי הדם שנשפכו, על השואה, על גזרות ת"ח ות"ט, על גזרות תתנ"ו, על אין סוף גזירות, שמדות, רציחות ועינויים. אשרינו שעתה, בחסדי ד' עלינו, יש לנו צבא הגנה לישראל, אך במשך אלפיים שנה לא היה, ודמנו נשפך כמים, ועל זה נבכה.
וגם נבכה על חצי עם ישראל שעדיין נמצא בגלות, ושם הוא הולך וכלה, לבנו מתמלא עוגמת נפש נוראה, ועל זה אנו בוכים.
נבכה על אחינו בני ישראל, האהובים והטובים, השקועים בדעות של כפירה, של טמטום, של רשעה, של כסל, של תוהו. אנו מתפללים שיחזרו בתשובה ואנו בוכים.
נבכה על חילול שבת, על חילול כשרות, על חילול צניעות, על חילול טהרת המשפחה, נבכה, נבכה.
נבכה על ביזוי הורים ומורים, על ביזוי תלמידי חכמים, על ביזוי השופט אשר יהיה בימים ההם, הרבנות הראשית לישראל, ועינינו תרד מים.
נבכה על תרבות של ההבל והזבל, נבכה על האינטרנט ועל הסמרטפון, נבכה על הקולנוע והטלוויזיה, אוי כמה נבכה.
נבכה על הפגיעה בקודש פנימה, על העליה בהר הבית, על הפגיעה במורא במקדש, על הנכנסים שלא בצדק במסוה של כיבוש אל מקום הקודש והחורבן, ובכך מעמיקים את החורבן. אוי כמה דמעות.
נבכה על המחללים קדושת החומש, קדושת התנ"ך, קדושת הגמרא בגילוי פנים בתורה שלא כהלכה, ומכניסים טומאה נוראה בדבר ד', ודאי נבכה.
נבכה על ביטול תורה, על קרירות העבודה, על חולשת היראה, על רמיסת הטהרה.
ומעל הכל, ולפני הכל, ובשורש הכל, נבכה על "צרת העולם, צרת ישראל, צרת השכינה, צרת התורה" (אורות יז). נבכה על הפירוד בין קודשא בריך הוא ושכינתיה (עיין שם). נדע "שכל הצרות והמחשכים, כל נהרי נחלי הדמים הנשפכים, כל התלאות והנדודים, כל הבוז והמשטמה, כל הרשעה והזוהמא, אינם אלא תולדה קלושה מהד-הקול של אותו הצער העליון, צער השמים, צער השכינה" (שם).
ואנו נקראים לתשובה, ואנו ליה ועינינו ליה (שם).