"חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר" (משנה תענית, ד,ו)
שאילת שלום
אין אומרים שלום, ואם חברו אינו בקיא בהלכה והקדים לו שלום, ישיבנו בשפה רפה (תקנד כ מ"ב מב').
נטילת ידיים
בבוקר נוטל ידיו כדרכו שלוש פעמים על כל יד, אבל רק עד קשרי אצבעותיו (תריג מ"ב ג')
מלאכה
עד חצות אין לעשות מלאכה אלא אם כן היא חיונית. אחרי הצהריים אפשר להקל, אבל אין לעסוק במלאכה ממושכת שעל ידי זה מסיח דעתו מן האבלות, לכן עדיף להימנע ממלאכה במידת האפשר (תקנד כב-כד')
התפילות
לפני תפילת ערבית יושבים על הרצפה, ומניחים שטיח או כר תחתיהם. ומתפללין ערבית בנחת ודרך בכי כאבלים. (שו"ע שם סע' ג')
אומרים איכה וקינות בנחת ודרך בכי. ומפסיק באיכה מעט בין כל פסוק ופסוק כדי שיכנסו הדברים אל הלב. (רמ"א שם סע' א. כה"ח שם ס"ק ה). ונוהגים ששליח הציבור קורא פרק ראשון בקול והקהל קורא בלחש, וכל פרק קורא אדם אחר. את הפרק האחרון "זכור ה' מה היה לנו" אומרים יחד בניגון מיוחד וחוזרים על הפסוק "השיבנו" בקול רם. (רמ"א שם סע' א. עיין כה"ח שם ס"ק ז, ח')
סדר התפילות ולימוד התורה בתשעה באב
בערב: מתפללים ערבית רגילה, "קדיש" עם "תתקבל", יושבים על הארץ ואומרים "איכה" וקינות בנחת ודרך בכי. ופסוק אחרון ("השיבנו...") הקהל אומר בקול רם ואחר כך מסיים השליח ציבור. יש הנוהגים לישון על הרצפה או במטה ללא כרית. אבל אדם חלש לא יחמיר בזה ויישן על המטה.
בבוקר: שחרית רגילה, אבל אין מניחים טלית או תפילין. השליח ציבור אומר "ענינו" בתפילת "שמונה עשרה" בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו". לאחר התפלה אומרים "חצי קדיש". אין אומרים "תחנון" ולא "ארך אפים".
קריאת התורה: קוראים בתורה שלשה אנשים, מפרשת "כי תוליד בנים". לאחר קריאת התורה אומרים "חצי קדיש".
מפטירים בנביא ירמיה: "אסף אסיפם" בניגון איכה. מחזירים את ספר התורה, יושבים על הארץ ואומרים קינות עד קצת לפני חצות. יחיד אומר "איכה" וקינות.
אחר קינות אומרים "אשרי", "למנצח", "ובא לציון" (מדלגים על הפסוק "ואני זאת..."), אומרים קדיש שלם בלי "תתקבל" ואין אומרים "פטום הקטורת".
לאחר חצות היום, מותר לשבת על כסא רגיל. מותר לעסוק בלמוד עניינים עצובים (איכה, איוב, פרק "אילו מגלחין") או דברים ששייכים לחורבן.
מנחה: מניחים טלית ותפילין בברכותיהם. קוראים "ויכל" ואומרים "נחם" בברכת "ולירושלים". (אם שכחו, אומר לפני "ותחזנה" ואינו מסיים "ברוך מנחם". אם שכח "נחם" או "עננו", אין צריך לחזור.) שליח צבור אומר "ברכת כוהנים".
לאחר מעריב: אומרים "קידוש לבנה" אבל יש לאכול תחלה.
מוצאי ט' באב
כל ענייני אבלות של תשעת הימים ממשיכים עד חצות היום של העשירי באב, כגון אכילת בשר, תספורת וגילוח, רחיצה וכיבוס, שמיעת מוסיקה ומיעוט שמחה (תקנח), אלא אם כן הוא צום נדחה, או ערב שבת - לגבי רחיצה, כיבוס וכדומה.
"...וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"