זה הכי לא פרקטי להאמין שהמשיח יגיע דווקא בתשעה באב

אם נדבר גלויות, השכל הישר, הרציונל ומציאות החיים לא ממש הולכים לכיוון של ביאת המשיח ובניית בית המקדש. איך אנחנו אמורים לגדר שטח, להביא קבלן ופועלים ולהתחיל לבנות את בית המקדש השלישי בלב לבה של ירושלים?

חדשות כיפה חני פנש 22/07/18 12:38 י באב התשעח

זה הכי לא פרקטי להאמין שהמשיח יגיע דווקא בתשעה באב
צילום: shutterstock

אם נדבר גלויות, השכל הישר, הרציונל ומציאות החיים לא ממש הולכים לכיוון של ביאת המשיח ובניית בית המקדש. כן, אני יודעת שעם המשפט הזה אני די שורפת את הסיכויים שלי להתקבל אי פעם לחסידות חב"ד או לכל קהילה אחרת המאמינה בעיקרי האמונה. עם כל הכבוד לאידאולוגיה ולחלומות - איך אנחנו אמורים לגדר שטח, להביא קבלן ופועלים ולהתחיל לבנות את בית המקדש השלישי בלב לבה של ירושלים, כשיש את העבודות של הרכבת בכניסה לעיר, הבלאגנים שהערבים עושים לנו בגלל כל דבר קטן, והתביעות שהעולם מגיש נגדנו בכל שעה עגולה. זה פשוט לא הגיוני.

על מנת להבין למה השכל הישר לא מאפשר לי לשקוע בחלומות, ראשית כל אני אשמח להאשים בזה את הגנים האשכנזיים שלי, שספוגים בפקפוק בסגולות, באמונות, ובדברים שהם לא פרקטיים לחיים. והרי זה הכי לא פרקטי להאמין שהמשיח יגיע דווקא בתשעה באב כשחמסין בחוץ וכולם עצבניים מהצום.

אמנם נולדתי עם גנטיקה לראליזם וקיבלתי חינוך מלא בשכלתנות, אבל עם השנים גיליתי שזה לא עובד בשבילי. אולי גם למאכלים הטוניסאיים של בעלי הייתה השפעה עלי והם ריככו אותי עם השנים. ראיתי שיש אנשים שמתקיימים רק מלחשוב ומלתכנן הכל מראש עד הפרט האחרון, אבל אני ממש לא בקטע. בעצם, מה כל כך נורא להתמסר לאמונה ולהאמין שהדברים אכן יקרו? אולי בגלל שזה גורם לחוסר שליטה בחיים, או בגלל שזה הופך את האדם להזוי ולא יציב בעיני החברה.  

נדהמתי כשפגשתי מוטיב של אמונה מול שכלתנות בסיפור המרגלים שנשלחו לבדוק את טיבה של הארץ לפני שבני ישראל נכנסו אליה.  12 מרגלים הלכו, בדקו וראו מה קורה בשטח. כשחזרו, עשרה מהם נתנו דו"ח מצב די מדויק והביעו את חששותיהם מהכניסה לארץ. שני הנותרים היו מלאי אמונה ואופטימיות, ואמרו שהארץ טובה מאוד מאוד ואין שום מניעה להיכנס. עשרת המרגלים שדיווחו דיווח ראליסטי, ניתחו את המצב בזהירות מתונה והביעו סקפטיות לגבי המשך הדרך - נענשו. השניים האחרים זכו להיכנס לארץ וליהנות מפירותיה.

אחרי הסיפור הזה, שאלתי את עצמי - למה עשרת המרגלים נענשו בעצם? הרי הם לא שיקרו ולא הסיתו. הם נתנו דיווח תואם למציאות. על מה בא העונש? התשובה שהמצאתי והיא קסמה לי יותר מכל, היא – שהקבוצה של עשרת המרגלים היתה חסרת אמונה. השכלתנות שלהם תפסה את רוב עולמם ולא נתנה להתקדם מעבר. יהושע בן נון וכלב בן יפונה, האופטימיסטיים הקוסמיים, הם אלה שניצחו את הפחדים והתמסרו לאמונה גם אם היה מדובר בלקיחת סיכונים מסויימים.

מה היה קורה אם כל 12 המרגלים היו זוכים להיכנס לארץ? סביר להניח שהסקפטיים היו מרעילים את שאר העם, הפחדים היו משתלטים, משביתים את כולם וגורמים לכישלון מוחץ בכיבוש הארץ.  

אם בצעירותי התייחסתי לתקופת בין המצרים כאל תקופה מאוסה בה אני מבצעת את ההלכות כי צריך, בשנים האחרונות אני מרגישה את כוחה של התקופה בצורה אחרת, והמעשים מקבלים נפח אחר לגמרי. בין המצרים הם שלושה שבועות בהם העם נמצא בדאון רוחני, אמוני וגשמי ועליו להיזהר ולהישמר. מי שלא מאמין במיסטיקה - ההיסטוריה מדברת בעד עצמה. ואם נסתכל על התקופה מזווית אחרת, נגלה שמדובר בתקופת בין הצירים שעתידים להוביל ללידה גדולה של משהו ענק. אם נאמין ונהיה אופטימיים, יש סיכוי גדול שנחגוג בקרוב בבית המקדש. ומי שעדיין בוחר להיצמד לראליזם ומסרב להיסחף עם הרומנטיקה לגבי המשיח, החמור והבנייה של המקדש באמצע ירושלים - נשלח לו תמונות מהאירוע.