שאלה קדומה היא האם התורה בשביל ישראל או ישראל בגלל התורה. לפי הפתגם שטבע רס"ג בספרו אמונות ודעות (מאמר ג ז'): "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", משמע שיחודו של עם ישראל הוא מפני התורה, וכך משמע גם מדברי הרמב"ם (אגרת תימן) שכתב: "שבתורה הזאת הבדילנו הבורא משאר בני העולם שנאמר (דברים י טו): 'רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה' - ומוסיף הרמב"ם וכותב - ואין זה לפי שהיינו ראויים לכך, אלא בחסדו של הבורא וטובו שהתחסד אלינו והטיב לנו בשביל שקדמו לאבותינו מעשים טובים בידיעת הבורא ובעבודתו". ברם במקורות אחרים של רבותינו אנו מוצאים דעה אחרת כמו דברי המדרש (קה"ר א): "רשב"י אומר: כתוב 'כי כימי העץ ימי עמי' ואין עץ אלא תורה שנאמר: 'עץ חיים היא', וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל התורה? לא תורה בשביל ישראל, ומה תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותם על אחת כמה וכמה". וכעין זה מובא ב"תנא דבי אליהו" (אליהו רבה יד): "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאני אדם אחד . . . ואמר לי: רבי, שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה ואלו הן: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהן קודם. אמרתי לו: בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה אבל אני אומר: ישראל קדמו". וכדבריהם משמע מנוסח ברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים" ורק אח"כ אנו אומרים: "ונתן לנו את תורתו". או בתפילת המועדים: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות", ורק אח"כ אנו אומרים: "וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך".
המחלוקת הזו, האם ישראל נבראו בשביל התורה או התורה בשביל ישראל, ניתן לקשרה למחלוקת בין הרמח"ל והמהר"ל, כיצד נהיה עם ישראל לעם בחירה. לפי הרמח"ל (דרך ה' ח"ב פ"ד) בחירת ישראל היא תוצאה מחטא אדם הראשון, שהאנושות נפלה ממעלתה נפילה שלא תוכל להתעלות ממנה בכוחות עצמה, ולכן אחר החטא נקבע שחלק נבחר מהאנושות יהיה השורש ושאר האנושות הענפים, ו"השורש" הוא שיחזיר את האנושות למעלתה שקודם חטא האדם. ואכן מאז חטא אדם הראשון, בכל אותה העת בחנה ההשגחה העליונה את אישי האנושות, לראות מי מהם יכין את עצמו למעלה היותר רוממה של האנושות והוא שיבחר מכלל האנושות להיקבע ל"שורש" יקר וטוב, וכמוהו יהיו צאצאיו הבאים אחריו. הבדיקה הזו התרחשה מאדם הראשון עד דור הפלגה, ובכל אותה תקופה לא חדלו להיות בעולם צדיקים דורשי אמת, כמו חנוך, מתושלח, שם ועבר, וכדומה, שהיו הולכים בדרך האמת ומזהירים את הרבים, ועל כולם נתעלה אבינו אברהם ע"ה והוא נבחר במעשיו להיות שורש האנושות במדרגתה העליונה. ובזכות אברהם נהיינו אנו לעם ישראל. אפשר לומר שהרמב"ם שכתב: "שהבורא התחסד אלינו והטיב לנו בשביל שקדמו לאבותינו מעשים טובים בידיעת הבורא ובעבודתו" שהוא נוקט כשיטת הרמח"ל.
למהר"ל (נצח ישראל פי"א) יש שיטה אחרת כיצד נבחרנו להיות "עם ישראל", לפי המהר"ל עם ישראל לא נבחר בגלל מעשים טובים אלא הוא יצירה שנבראה לכתחילה בעת בריאת בעולם כשאר יצורי תבל שנבראו בבריאת העולם, והוא מוכיח שהבחירה הזו אינה קשורה להתנהגותו של אברהם ממה שהתורה אצל נח מקדימה את צדקותו של נח לבחירתו ממה שכתוב מתחילה: "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", ורק אח"כ כתוב שנח נבחר, לומר לנו שבחירתו של נח היא בגלל צדקותו, ולכן כשחטא נח נתבטלה ממנו הבחירה. מה שאין כן אצל אברהם, שם אין התורה מזכירה כלל עם הופעתו את צדקותו, וכאשר הקב"ה אומר לו: "לך לך מארצך ממולדתך" אין אנו יודעים את טיבו של אברהם, ורק אחר שנבחר מספרת לנו התורה את צדקתו. לומר לנו שעם ישראל לא נבחר בגלל צדקתו של אברהם, אלא הוא יצירה אלוקית שקדמה לבריאת העולם.
את המחלוקת הזו של המהר"ל והרמח"ל כיצד נבחר עם ישראל רואים אנו גם בהסבר שלהם את דברי חז"ל על הפסוק: "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן" ששאלו בגמרא (ע"ז ב ב): "מאי בעי (ביקש) בשעיר, מאי בעי בפארן? אמר רבי יוחנן: מלמד שהחזירה הקב"ה (את התורה) על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה".לפי הרמח"ל לשיטתו דברי הגמרא הם כפשוטם, שאחרי הבחירה של אברהם ניתנה לאומות העולם הזדמנות שנייה להיות גם הן ל"שורש האנושות", ואילו מי מהן שהיתה מסכימה אז לקבל את התורה, גם היא היתה מתעלה להיות בדרגת ישראל "שורש האנושות". וכיון שלא רצו, אז נגמר דינם לגמרי ונסתם השער בפניהם סיתום שאין לו פתיחה. ואילו לפי המהר"ל בספרו "תפארת ישראל" (פ"א) המסופר במדרש לא היה אלא משל הממחיש את אי התאמתן של האומות לתורה, וכוונת המדרש היא שאילו היו מציעים להם לקבל את התורה זו היתה תשובתן. ורק ישראל, לפי מעלת נפשם כפי שיצר אותם הבורא, הם מוכנים לפעולות אלוקיות שהן המצוות, ולכן הסכמתם לקבל התורה היא טבעית.