הוא אוהב אותה.
היא הדבר החשוב ביותר בחייו, בלעדיה- כל העולם מת.
היא אוהבת אותו.
היא מתגעגעת אליו, משתוקקת לכל אות חיים ממנו.
היא לא יכולה לחיות בלעדיו.
מחוץ הם נראים סתם זוג יבש, מרובעים כאלה.
פעם בשנה, במשך 24 שעות הם יחד.
הם חוגגים את אהבתם, האהבה הגדולה בעולם.
ואז, ביום הנישואים, הוא נותן לה מכתב אהבה.
מכתב ארוך ארוך, כזה שנותן לה כוח עד השנה הבאה.
היא מצידה נשבעת לו, שתמשיך תמשיך לאהוב אותו.
הם נפרדים, חוזרים לחיים הרגילים
במעט לא רואים אותם מדברים, הוא בעבודה היא בסידורים.
ושוב מתחילים הגעגועים...
כשהיא מרגישה שהיא כבר לא יכולה, היא פותחת בשקט את המכתב,
וקוראת בו עוד ועוד... זה המכתב היפה בעולם, אלו המילים הכי עמוקות.
היא בולעת את השורות, ומרגישה שוב קשורה, שוב מחוברת,
כמו אז..
בקרוב יש לנו פגישה עם הקדוש ברוך הוא.
בכל שנה, בחג השבועות, מקבל ה-e-mail הלאומי שלנו
מכתב אהבה ענקי ממנו. אנחנו מקבלים תורה
האהבה החזקה בעולם, היא אהבתנו לאלוקים. גם הוא אוהב אותנו,
כמו שרק אין סוף יודע לאהוב.
זה הקשר הכי עמוק, הכי אישי, הכי נוגע.
ובל זאת, אנחנו רחוקים. אלוקים בחר להעלם מעולם, ולהשאיר
אותנו מתגעגעים. אנחנו לא רואים אותו, ולפעמים לא מרגישים.
הוא מתחבא לנו, וכדי שלא נשתגע מרוב געגועים אליו,
הוא נותן לנו מכתב אהבה, הוא נותן לנו תורה.
התורה והמצוות, הם סוד. מחוץ הם נראים, לפעמים,
מגבילים ומחוסרי חיים, אבל באמת הם מחברים,
נותנים ביטוי לרגשות העזים והפנימיים שלנו.
בכל שנה מחדש, בחג השבעות,
כולנו עומדים למרגלות הר סיני, ונפשים.
בתי הכנסת מלאים כל הלילה ביהודים שלא יכולים לישון מרוב
התרגשות, יהודים שלומדים תורה, יהודים שפוגשים את אלוקים.
זאת התורה-קשר אהבה שלנו.