בחג מתן תורה כל אחד מאיתנו עומד מול ריבונו של עולם בעוד ומקבל תורה. אפשר לקחת את הסיפור כזיכרון מהעבר, אך אפשר וצריך להסתכל גם מעבר לפן החיצוני.
כל שנה אנחנו עומדים בטקס הזה ומקבלים תורה, כל שנה והתורה המיוחדת שלה. יש כל מיני תורות - כל שנה מקבלת את התורה שנצרכת עבורה: פעם זאת תורה חרדית, ופעם זאת תורת דתית לאומית, ויש שנה שהאדם מקבל תורה חילונית ויש גם תורה של שאלה. כל שנה והתורה שלה.
ההלכה אומרת ש"כל אדם חייב לכתוב לעצמו ספר תורה". בעיקרון, המילה ל'עצמו' מיותרת: "כל אדם חייב לכתוב ספר תורה".
אבל אולי זאת הכוונה - שהאדם צריך לכתוב את כל התורות שהוא קיבל - כל שנה והפרשה שלה, כל שנה והתורה המיוחדת שנכתבת עבורה. עד בסוף נוצרת תורה שלמה.
השנה אני קיבלתי תורה חילונית. תורה בלי כיפה, תורה חופשית. תורה כשאין לך אף אחד ברקע, כשהתורה מונחת בקרן זווית ואתה מוזמן לבוא וליטול או שלא - וגם אם לא - זה בסדר גמור. תורה חילונית. הכל מבחירה.
התורה החילונית כוללת חיים בריאים, טבעים. עם נהר זורם של כוחות ואנרגיה בליתי פוסקת ורק מתחדשת. הדמות של האיש החילוני שטס שמונה חודשים לדרום אמריקה ורוצה לכבוש את העולם. אדם כזה שיעשה תואר ראשון, שני, ודוקטורט באוניברסיטה העברית. אדם כזה שעבורו המשפט 'נפש בריאה בגוף בריאה' זאת לא רק סיסמא. אלא שהוא ילך לחדר כושר ויבנה בתוכו עוצמה.
תורה כזאת שמורידה אותך מקומה שתיים - נחלים של תורה וטוב, לקומה אחת - לחזור ולבנות את היסודות - את העולם הטבעי, הראשוני, הפשוט- התשוקה לחיים. נהר של כוחות לפני שעולים קומה ומצטמצמים לנחלים של מצוות.
בתור אחד שגדל בתוך עולם דתי, האמת היא שזה שהיה קצת מוזר: פתאום באמת להרגיש את כוחה של הבחירה - ששבת עומדת בפתח ויש לך שאלה מה לעשות- כן או לא.. ימינה או שמאלה.. אתה יודע את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהצדדים - בראש הכי בוגר שאפשר, הכי חילוני שיש.. בלי שאף אחד עומד לך על הראש ומחייב. חופשי לגמרי.. תרצה- תהיה , לא תרצה- גם יש לך מקום.
אז זאת התורה שאני קיבלתי השנה. זה היה אחלה מסע.