בשונה מהסימנים של ליל הסדר, שכולם מבשרים את הסוף המר של אויבנו, כעת בראש השנה יש לנו גם כמה סימנים שלאו דווקא עוסקים באופן ישיר באויבנו התורניים. לשמחתנו, חז"ל לדורותיהם בחרו עבורנו סימנים עם ערכים תזונתיים עצומים. (טוב, לא כולם. ראש של בעלי חיים הוא מקור להרבה שומן), לכן לא ברור למה אנחנו אוכלים מהם רק באופן סמלי. הנה נגיעות קטנות מכל סמל.
רימון:עונת ההבשלה שלו היא בסמוך לראש השנה. אולי בשל כך אנחנו נזכרים בו כעת. רק חבל שאנחנו שוכחים ממנו כבר בצום גדליה. מומלץ לקלף אותו סמוך לארוחה ולא להסתפק בגרגירי פרי שקולפו במפעל. כי מה לעשות שהם פחות טעימים. ולא בכדי, החשיפה של השמן הטוב שברימון לאור ולחמצן לא עושה להם טוב, אלא מחמצנת (מקלקלת) אותו.
תמרים:לעומת הפירות המיובשים האחרים שהתברכה בהם טורקיה ושכנותיה, התמרים דווקא גדלים לאורך בקעת הירדן. יותר מזה, החקלאים בארץ מייצאים את התמר להרבה ארצות בעולם. התמר המועדף על רוב הישראלים הוא תמר מג'הול. שאמנם נראה מיובש אך למעשה הוא מתייבש על העץ. תבחרו תמר שהקליפה שלו לא קשה ומופרדת מהפרי.
תפוח:זהו אחד הפירות שהכי משתלם לאכול. גם בגלל שהאינדקס הגליקמי שלו הכי נמוך יחסית לשאר הפירות. כלומר הוא מכיל הכי פחות סוכר. וגם בגלל המרקם הקשה שלו שתורם לתחושת שובע. אומרים שמי שאוכל תפוח, לא יראה את הרופא בטוח. מכאן שמי שאוכל תפוח בראש השנה, לא יראה את הרופא כל השנה. אולי.
דבש:במצרים העתיקה היו חונטים את הפרעונים בחומר משמר לאחר מותם. בשונה מהם, אנחנו ממלאים את עצמנו בחומר משמר עוד בחיינו, ולכך אחראים הרבה מאכלים. ולמה אני אומרת את זה? כי הדבש הוא חומר משמר משובח, בתנאי שקניתם דבש שלא עבר חימום. חפשו את המילים האלה על גבי הצנצנת.
כרשה:חז"ל קוראים לה כרתי, אך הרבה אנשים קוראים לה פרסה. הטעם שלה מזכיר בצל, רק שכאן מרוויחים גם את הכלורופיל על כל מעלותיו. הכלורופיל מגיע מהצבע הירוק של הכרשה. אל תטגנו חביתות ירק עם הרבה שמן ותהרסו את הערך התזונתי, אלא תכינו קציצות ירק אפויות בתנור, כשהן מונחות על גבי נייר אפייה.
לוביה (פול מצרי):רוב הדעות סוברות שזאת המשמעות של השם רוביא. מה שקיבלנו כאן, זה קטנייה שמוסיפה לארוחת החג חלבון מן הצומח. הפול המצרי עושה טוב לכולם חוץ מלאלה שסובלים מחוסר באנזיםG6PD. אין מה לדאוג. מי שזה חסר לו, קיבל את הבשורה מיד אחרי שהוא נולד.
סלק ועלי סלק: הכי נכון לאכול סלק כשהוא לא מבושל. כלומר בשיטת ה- Raw food. פשוט מגררים סלק טרי ומתבלים. כמובן שאפשר גם לבשל את הסלק, רק אל תשכחו לשתות את מי הבישול. לגבי העלים, הם עשירים בכלורופיל ובויטמין K. אל תשלבו אותם בחביתה המוזכרת לעיל, אלא תשלבו אותם בתוך סלט ירוק.
דלעת:כעת הגענו לשלב המרק. השעה כעת כבר מאוחרת ולכן כדאי שהמרק בסעודה יהיה מרק מירקות ולא מרק עוף. תחשבו על זה, אבותינו לא עשו את כל הדרך הארוכה מהגלויות השונות, רק כדי שכמה דורות אחר כך נמשיך לאכול את אותו מרק בשרי.
גזר:כמו הדלעת גם הוא מעשיר לנו את התפריט החגיגי בצבע הכתום על כל הבטא קרוטן שבו. כך נוכל להעיף מבט טוב ובריא לעבר השנה החדשה.
הכותבת היא נטורופתית וראש בית הספר "בריאה" לרפואה משלימה במכללת אורות ישראל