כבר ברור לכולנו שפסח השנה יראה אחרת. נהיה רחוקים מהיקרים לנו, שחלקם יהיו לבד או כמעט לבד. ההכנות שלא מתאפשרות כרגיל יובילו לפחות התחדשות, אוכל שונה משחלמנו, ועוד.
אולי דווקא פורים יעזור לנו לעבור את הפסח המורכב הזה.
אם מסתכלים על התאריכים המצויינים במגילת אסתר, מגלים חפיפה בין חג הפסח לבין הזמן שבו התרחשו המאורעות הדרמטיים של צום שלשת הימים שגזרה אסתר, המשתאות שערכה לאחשוורוש והמן, ותליית המן. המגילה לא מתייחסת לכך ישירות, אבל המדרש (אסתר רבה ח, ז): מציף את המשמעות של החפיפה הזו:
"ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי", אמרה לו "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים", אלו הן י"ג וי"ד וט"ו בניסן. שלח לה והרי בהם יום ראשון של פסח, אמרה לו זקן שבישראל, למה הוא פסח. מיד שמע מרדכי והודה לדבריה, הדא הוא דכתיב "ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר". תמן אמרין שהעביר יום טוב של פסח בתענית."
הדרישה של אסתר לצום של שלושה ימים מתנגש במצוות הפסח. אסתר, כך מלמד אותנו המדרש, הבינה שעת החירום מחייבת שינוי חד בתכניות. פסח של אותה שנה לא היה חג שמח, אלא צום של שק ועפר. למרדכי לא היה קל לקבל את הבקשה- דרישה שלה, אולם לאחר העמדת דבריה בפרספקטיבה הנכונה הוא מקבל על עצמו את הכרעתה, כפי שמדגישה המגילה: "ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר".
אכן, מחכה לנו השנה צום אורחים, צום קירבה להורים, צום התחדשויות מסוגים מסויימים. אנחנו מחוייבים לוותר על דברים שאנחנו רגילים שהם חלק בלתי נפרד מפסח- הכנסת אורחים, סעודות רב דוריות, ועוד. זה קשה מאד כשלעצמו, וקשה עוד יותר כיון שזה מתנגש במה שאנחנו רגילים לו.
אבל מבעד למגילה ולמדרש זועקת אלינו אסתר: "זקן שבישראל, למה הוא פסח?"
אין לנו ברירה.
אירוח מסכן חיים. חגיגות רב דוריות עשויות להביא למותם של היקרים לנו.
אולי נוכל להיזכר במרדכי ואסתר ובהכרעה הקשה שלהם, ולהתחזק בהתמודדויות הנוכחיות שלנו. לפעמים מה שנדרש מאיתנו שונה לגמרי ממה שנדרש מאיתנו בשיגרה.
כרגע זה כך בהרבה מישורים, וגם בהקשר של חג הפסח.
בעתיד, בעזרת ה', ההכרעה הקשה תאפשר לנו לחגוג עוד דורות רבים של פסח במתכונתו המיוחלת. למילים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ודאי תתלווה השנה תפילה נרגשת במיוחד.