בליל התקדש החג אומרים אנו ב"כמה מעלות טובות למקום עלינו" אילו קרבנו לפני הר-סיני ולא נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ-ישראל דיינו. האמנם דיינו?
כיצד אפשר לומר כך, הרי אילו התקרבנו להר-סיני ולא קיבלנו את התורה, כיצד נחיה ללא תורה? ואילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ-ישראל, דיינו??? הרי לאחר ארבעת לשונות הגאולה יש לנו לשון חמישית "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי".
ויש להסביר כך את העניין, בודאי שאין מציאות של ישראל בעולם בלא תורה, אבל יכולנו להתקרב להר-סיני ולקבל את התורה אבל לא במתנה. אך עם ישראל זכה "ממדבר מתנה" לקבל את התורה במתנה, וכן מצינו למשה רבינו כשעלה למרום היה לומד תורה ושכחה עד אשר נתן לו הקב"ה את התורה במתנה ואז זכר אותה כראוי.
ועל כוחה של מתנה זו כבר לימדנו חז"ל שאף שיש הלכה בשמים, הקב"ה אומר תשאלו איך נפסק בארץ, כי התורה נתנה לישראל וכאשר יפסקו בארץ כך הוא יפסק בשמים.
ומעתה השבח הכפול והמכופל הוא על נתינת התורה לעמו ישראל במתנה נתינה מוחלטת "כי לקח טוב נתתי לכם" בשמחה.
וכמו-כן, אילו קיבלנו את התורה וכבשנו את ארץ ישראל בכוח הגבורה שלנו היה זה טוב שזכינו לארץ חמדה טובה ורחבה אבל זו אינה מעלה מיוחדת. וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו שהוא בעצמו הכניסנו לארץ-ישראל "והבאתי אתכם". השם יתעלה ויתברך שמו לעד עשה לנו
נסים ונפלאות בהנחילנו את הארץ והראנו את ידו הגדולה. ארץ ישראל והתורה. שתיהן נקראו מורשה, שתיהן נתנו לנו ע"י הקדוש ברוך - הוא בעצמו. ארץ-ישראל מורשה וירושה היא לעמנו מזמן האבות, מהבטחת הארץ לאברהם אבינו. התורה ירושה היא לישראל מזמן משה רבינו.
ערכן ושבחן של התורה וארץ-ישראל גם יחד בהיותן מתנה מוחלטת לעם-ישראל, לא מהשכלת אנוש ולא בגבורת אדם כי אם תורה אלקית נצחית מן השמים וארץ השכינה אשר עיני ה' אלוקינו בה בהשגחה תדירא ובעינה פקיחא.
על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו אשר נתן לנו את התורה וחיי עולם נטע בתוכנו והביאנו ונתן לנו את הארץ הטובה.
יהי רצון שתזכו לחוג את חג המצות בשמחות ובדיצות ונזכה לגאולה שלימה כימי צאתך מארץ מצרים.
חג שמח לכל בית ישראל.