זיקתה של מרים לחג הפסח
דמות ההוד והמופת של מרים הנביאה מתקשרת לליל הסדר באופנים שונים. זהו נושא רחב היקף ואליו הקדשתי שורה של מאמרים. אם לציין זיקות אחדות בין מרים לגאולת מצרים, אפשר להזכיר כי היא שימשה אחת ממנהיגי העם במצרים וכן נחשבת להיות אחת הגואלים, כנזכר מפורשות בספר מיכה (ו, ד): "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" [ראו בפירוט מאמרי "מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים: עיון בספרות חז"ל ובספרות הראשונים", אשה ויהדותה 6 (תשע"ג), עמ' 247–259].
בקובץ תשובות שהגיענו משמו של רב שרירא גאון, תשובות שנכתבו כמענה לשורת שאלות שהציבו בפניו אנשי קירואן, אנו שומעים על מנהג לפיו היו מניחים תבשיל שלישי על שולחן הסדר זכר למרים (מעשה רוקח, סאניק תרע"ב, סימן נט, עמ' יז). כפי שהראיתי באורח מפורט בכתובים, תבשיל זה אמור להיות דג. יש בקיום מנהג זה משום הכרה בתפקיד המרכזי שמילאה מרים בגאולת מצרים. המנהג נהג בקרב משפחות בית ישראל, ולא הצטמצם לנשים בלבד, ומבחינה זו הוא אינו פמיניסטי מעצם מהותו (מאמרים אחדים פרי עטי על מנהג זה ראו אור בעברית, וכן התפרסם מאמר מקיף עליו פרי עטי באנגלית).
כמו כן ראוי לציין כי בקטעי פרשנות אחדים מוזכרת בווריאציות שונות זיקה בין מרים הנביאה ובין המרור בליל הסדר. הביאור הראשון מבחינה כרונולוגית בעניין זה מופיע בחיבורו של רבי ישעיה הורוויץ "שני לוחות הברית" (ר' ישעיה הורוויץ, שני לוחות הברית, אמשטרדם ת"ט, מסכת פסחים, מצה עשירה, דרוש רביעי, קעב ע"א–ע"ב. ראו במפורט מאמרי "מרור – כנגד מרים", הצופה, י"ד בניסן תשס"ז; "מאבל להלל: חלקו השני של המאמר 'מרור – כנגד מרים'", שם, י"ח בניסן תשס"ז).
קריאת שירת הים ושירת מרים
בשביעי של פסח קוראים בקהילות ישראל השונות את הפרשה המקראית של שירת הים, הכוללת את שירת מרים והנשים. בביאור מבית מדרשם של בעלי התוספות נאמר כי שירת מרים מוזכרת בראשי דברים בהשוואה לשירת האנשים. אולם אין היא בעלת חשיבות משנית בהשוואה לשירת האנשים: "פרשה זו פתוחה שלא לערב את שירת מרים על הראשונה שלא לעשותה טפילה ועראי אלא כדאי [!] היא לעצמה להיות שירה חשובה" (תוספות השלם, חלק ז, עמ' רמג, אות ג). בהקשר זה יצוין כי לדעות שונות מרים והנשים אמרו את נוסח השירה המלא שאותו אמרו משה והגברים, אלא שהכתוב קיצר ולא חזר עליו (ראו בין היתר פירושי רב סעדיה גאון לספר שמות, מהדורת רצהבי, טו, כא, עמ' סד).
כן ראוי להזכיר כי יש בידינו נוסחים בסידור התפילה הכוללים בתפילת שחרית את אמירת פסוקי שירת מרים והנשים לאחר אמירת שירת הים, כגון במנהג תימן (ראו מאמרי "ותען להם מרים", הצופה, י"ד בשבט תשס"ג). כמו כן הגיעו לידינו נוסחי תפילה אחדים שבהם נהגו להזכיר בברכת "גאולה" של ערבית את מרים לצד אחיה כמי ששוררו את שירת הים. וכך נזכר בין היתר בנוסח תפילה ארץ-ישראלי: "שם שוררו לך / משה ואהרן ומרים / ואבותינו / על ים סוף פארוך שבחוך גידלך / ניצחוך רוממוך / ענו ואמרו מי כמוך..." (עזרא פליישר, "קריאת שמע של ערבית כמנהג ארץ-ישראל", בתוך: תורה לשמה, ירושלים תשס"ח, עמ' 268–302; ועיינו "מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים").
נודעים דעות הלכתיות ומנהגים אחדים בשאלה אם ראוי לעמוד או לשבת בשעת קריאת שירת הים, הן בקריאתה בפרשת בשלח והן בקריאתה בשביעי של פסח. קיים נוהג שלפיו הציבור עומד במהלך העלייה כולה כדי שלא להראות שמצויים כביכול כתובים חשובים יותר בתורה מאשר אחרים. לעומת זאת, יש מי שאינם עומדים כלל. מנהג נפוץ ורווח למדי בקרב חלק מקהילות האשכנזים הוא לעמוד בתחילת קריאת שירת הים ולשבת מיד לאחר סיומה. בדרך זו הציבור יושב בדיוק בשעה שמתחילים לקרוא את שירת מרים והנשים.
נראה בעיניי במובהק לומר שניכרת כאן בעייתיות, לשיטתי גם מההיבט הרעיוני; שירת מרים והנשים נחשבת לפי גישה זו להיות פחותה בערכה בהשוואה לשירת משה ובני ישראל. זהו מעשה המבטא חוסר הערכה מספקת כלפי דמויותיהן של מרים והנשים הצדקניות, ויש להצר על כך. זכות יציאת מצרים נזקפת בספרות חז"ל לאישים שונים, ובכלל זה למרים הנביאה ולנשים הצדקניות (ראו יעל לוין, מדרשי בתיה בת פרעה, ירושלים תשס"ד; "גאולת מצרים בזכות נשים: עיון במקורות ספרות חז"ל", אתר כיפה). לפיכך ראוי לגלות יראת כבוד כלפיהן ולעמוד לכבודן בשעת קריאת פרשתן. דבריי אלה מופנים כלפי מי שנוהגים ממילא לעמוד בשעת קריאת שירת הים, ולא כלפי ההשקפה המטעימה שאין לעמוד כלל בשום קריאה בתורה כדי שלא ליצור איפה ואיפה בין הכתובים המקראיים.
אם כן דעתי הברורה היא שאין זה מן הראוי להיות ישובים בשעת קריאת פרשת מרים והנשים, אלא יש לציבור לחלוק להן כבוד ולהוסיף ולעמוד על עומדו. נראה לומר כי דרוש חינוך מחדש גם בציבור הדתי בנוגע לרום מעלתה של מרים הנביאה ככלל, ובנוגע לערך הנודע לעמידה בשעת קריאת פרשת שירת מרים והנשים בפרט, הן בשביעי של פסח והן בשבת שירה. זאת עד אשר יתקבע המנהג לפיו הציבור יעמוד בשעת קריאת פרשה זו בדיוק כפי שהוא ניצב על עומדו בשעת קריאת שירת משה והאנשים. באשר לצורך ולחיוניות לעמוד בזמן קריאת שירת מרים והנשים, בוודאי שאין לומר שמצוי כאן עניין של "בל תוסיף".
ותקח מרים הנביאה
יש להזכיר עוד כי מרים ומכלול הנשים ראו על שפת הים את גילוי השכינה כנזכר במכילתא דרבי ישמעאל ובמכילתא דרבי שמעון בן יוחאי שם מובאים מאמרים בעלי תוכן זהה, המציינים כי בקריעת ים סוף ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דשירה, פרשה ג, עמ' 126–127; מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, טו, ב, עמ' 78).
אולם למעמד קריעת ים סוף נודעה משמעות אישית מיוחדת עבור מרים הנביאה. על פי מקורות ספרות חז"ל היא התנבאה בילדותה שעתידה אמה ללדת בן שיושיע את ישראל. אביה עמרם ביטל תחילה את דבריה אולם היא דבקה בנבואתה והתחזקה בה. לאחר לידתו של משה ניצבה מרים על שפת היאור כדי להציל את אחיה מהגורל שהיה צפוי לו בעקבות גזרת פרעה, מה שהיה עלול לקרוא תיגר על דברי נבואתה. מאמציה נשאו פרי וצלחו, ומרים עתידה הייתה להתנבא שוב על שפת הים כשהיא גופה משמשת אחת הגואלים בשעת לידתו של העם, ובהקשר זה יוער כי הצירוף "מרים הנביאה" מופיע בתנ"ך בראש שירת מרים בלבד. כן יש להזכיר כי מרים הוסיפה לשמש אחת ממנהיגי העם במדבר עד הסתלקותה.
אם כן ליציאת מצרים נודעה משמעות מיוחדת עבור מרים. כל ישראל ראו את גילוי השכינה על ים סוף, אולם גאולת מצרים סתמה את הגולל לחלוטין על האפשרות לערער על דברי נבואתה המוקדמים, ושימשה ראיה מכרעת ומוכרחת למימוש נבואתה הראשונה ולהכרה בה כנביאת אמת (ראו "מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים", שם).
בהקשר זה אציין כי כמחוות הוקרה לדמות ההוד של מרים הנביאה ולחלקה בשעבוד מצרים ובגאולה, הכנתי בחול המועד פסח את התבנית הגרפית הבאה, העומדת על משמעות שמה בהקשר לחלקה בשעבוד מצרים. זאת על בסיס מקורות ספרות חז"ל על אודותיה.
