אני שונאת את פורים כי בעלי משתכר ולא עוזר - מה אפשר לעשות?

בין הרצון לקיים את מצוות החג "חייב איניש לביסומי בפוריא" ובין העזרה בבית קיים פער שלא תמיד מתיישב. אז איך אפשר לקיים פורים משפחתי ומצליחים לאזן בין הרצונות של הבעל והאישה בחג? מטפל זוגי מסביר

חדשות כיפה ראובן וולף 15/03/22 13:44 יב באדר ב'

אני שונאת את פורים כי בעלי משתכר ולא עוזר - מה אפשר לעשות?
הבעל משתכר בפורים - מה לעשות?, צילום: שאטרסטוק

ישב אצלי בקליניקה זוג, והאישה שיתפה שהיא לא אוהבת את פורים. ניסיתי להבין למה? והאם זה קשור לסוג היחסים בין בני הזוג? 

אז האישה שיתפה ואמרה שבמקור היא אוהבת מאוד את פורים! אז מה השתבש? בזמן התפילה והמגילה היא נשארת בבית עם הילדים, אחרי זה רצים לחלק משלוחי מנות ובסוף הולכים לרב של הבעל. "אני שומרת על הילדים ובעלי משתכר, בסוף אחרי כל זה אני זו שצריכה לנהוג הביתה עם ילדים ובעל שיכור. עכשיו אתה עוד מצפה שאני אוהב את פורים? ומה בעלי אומר על כל זה? 'מה את רוצה זו מצווה'".

אני לא רב, ואין לי סמכות לקבוע מה הרף של שכרות שעליו מדובר ב"חייב איניש לבסומיי בפוריא", אבל כך עניתי לאישה: דבר ראשון, יש חשיבות גדולה להבין שהבעיה שורשית יותר. היא רק באה לידי ביטוי באופן בולט בפורים. צריך להבין שהנקודה שבן הזוג צריך לשמוע מה בן הזוג השני מרגיש וחווה במצבים מסיומים, שאתה לא מרגיש. הוא לא שמע 'היא אוהבת את החג אבל לא כך'. 

הדבר השני הוא שכל זוג צריך לדעת שיש בהם את ה'אני' ואת ה'אנחנו'. אבל מה קורה כאשר אלו מתנגשים? במקרה שלנו יש התנגשות חזיתית. הבעל חי במקום שלו שיש מצווה וכל דבר אחר מפריע לו. (זה מזכיר לי בחור ששאל רב האם הוא צריך לקחת את הילדים לגן משחקים במקום ללמוד כדי שהאישה תנוח הרי זה ביטול תורה. ברור שהרב אמר זה לא הבן שלך?).

הבעל לא מבין שכאן ה'אני' פוגם במצווה של ואהבת לרעך כמוך. אני אוהב את החג ורוצה להשתכר (שזו לא מצווה) והאישה סובלת. כמובן במידה ובזוג אחר האישה מסכימה אין בעיה. אם כך איך בונים את שמיעת בן הזוג ואיך בונים את ה'אני' וה'אנחנו'.

יש מספר דרכי התמודדות במידה ורוצים לשמוח ולא להגיע לריב. הראשונה היא לקבוע שעושים קודם סעודה ביתית עם משפחה ורק אחר כך הולכים לשתות אצל הרב. כמובן שדואגים שיהיה מלווה או לקבוע שיש שנים שכן ויש שנים שלא. 

אבל כל זה לא משנה, הדרך האמיתית היא לדעת לדבר על הבעיה להבין על מה האישה באמת כועסת. הכעס הוא על כך שהבעל מחליט ולא באמת שואל אותה. כאילו רק הוא מחליט. כאן מתחיל ונגמר הדיון דרך ההחלטה בבית כי במידה והבעל היה יושב עם אישתו ומדבר על זה אולי היו מגעים לאותה נקודה אבל בהסכמה . אולי על ידי שיח מתחשב הבעל היה הולך ולא משתכר אולי היה מחליט ללכת ללא אשתו. ההסכמה זאת נקודת התחלה, לא ההכרעה.

בחיי זוג יש כל הזמן קונפליקטים  מתי 'אני' ומתי 'אנחנו'. ככל שנדע להפריד ולהבין שה'אני' לא צריך לגבור על ה'אנחנו' נוכל לראות זוגיות נפלאה ולא ריב אין סופי.

ראובן וולף הוא מטפל זוגי באזור בנימין.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן