למה בעצם ילדים וגם מבוגרים מפחדים מליצנים? פחד מליצנים נקרא גם קלורופוביה, למרות שאינו מוגדר כפוביה בפני עצמה ב- DSM , ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי. לאור השוני שלו מפחדים אחרים, ניתן להתייחס אליו כבעיה בפני עצמה.
נוכחות ליצן מעוררת אי נחת בקרב אנשים רבים. ייתכן שהסיבה לכך היא שלא תמיד ברור כיצד יש להתייחס אליו יתכן שזה קשור לקושי לצפות את מעשיו, האם הוא ישלוף עכשיו מטפחת מהשרוול או ישפריץ עלינו מים מהפרח בדש הבגד.
השערות אחרות לקושי להתמודד עם ליצנים, ואולי לכן גם התפתחות הפחד מהם, קשורה לכך שליצנים לרוב עוטים מסיכות או איפור כבד שמסתיר את פניהם. לרוב, פרצופו של הליצן עוטה חיוך תמידי שגם הוא עשוי לעורר מבוכה וקושי להבינו. פעמים רבות, פרצוף ליצן מעלה תחושה כי ישנו משהו לא ידוע ולא ברור שמסתתר מאחורי המסיכה או האיפור. זהותו של האדם אינה ברורה, והחיוך הלא ברור אינו מתקשר תמיד בצורה מתאימה לסיטואציה, ואפילו להבעות הפנים והמבט שמסתתרים מאחורי האיפור.
לליצנים רבים ישנם גם איברים מוזרים או מוגדלים כמו כפות רגליים, או אף מוזר, וגם אלו וחריגותם עלולים לגרום לפחד וקושי בקבלת הדמות, בעיקר בקרב ילדים. ליצנים מעוררים תחושה מוזרה וקושי לעכל את הנוכחות שלהם, ישנה סתירה ואי ודאיות מובנית בדמות – ליצן הוא בנאדם אבל לא לגמרי, הפרצוף שלו אנושי אבל מעוות, סתירות אלו מעלות תגובה אינסנטיקטיבית של דחיה ואולי רתיעה ופחד.
בנוסף להסברים אלו, התרבות הפופולרית עושה לעיתים קרובות שימוש בליצנים כדמויות מפחידות או שליליות. ישנן סדרות וסרטים רבים בהן ליצנים קיבלו תפקיד שנתפס כשלילי ובעייתי. שתי דוגמאות בולטות הן הליצן בסרט באטמן שהוא למעשה דמות הרשע וליצן אחר שמייצג דמות שאינה בהכרח חיובית היא קראסטי הליצן בסדרה משפחת סימפסון ואלו רק שתי דוגמאות מתוך רבות אחרות.
לעיתים, מספיק סרט פופולרי אחד על מנת לטעת בנו תחושה שלילית מדמות מסוימת. ראו את הדוגמא של הסרט מלתעות שחינך דורות של ילדים ואנשים לפחד מכרישים, כאשר למעשה הסיכון האובייקטיבי מכרישים הוא אפסי כמעט.
לכל אלו הצטרפו לאחרונה גם דמויות הליצנים המפחידים, תופעה שהחלה בארה"ב וברטניה והגיעה אף לישראל. למרות שמדובר במעשי שובבות נעריים, הסיפורים והאגדות סביב דמויות אלו התפשטו כמו אש בשדה קוצים, וכיום אין בישראל ילד אחד כמעט שלא שמע או נתקל בסיפור על ליצן מפחיד שמסתובב בשכונתו. סיפורים אלה לא תורמים לתדמית הבעייתית מלכתחילה של ליצנים.
אז מה אפשר לעשות עם זה?
תחילה חשוב לזכור, שעבור ילדים צעירים, חג פורים הוא חג רווי בהמולה, רעש וגירויים אשר יכולים בקלות ליצור תחושה של בהלה ופחד. כבדו את רצונם של הילדים, הן בקשר לתחפושת שלהם והן בנוגע להתמודדותם עם החג. גם אם אתם רואים בפורים חג ייחודי ונעים, זו לא בהכרח חווייתו של ילדכם, הקשיבו לו וכבדו את החוויה האישית שלו.
אל תכריחו ילד להתחפש או להיחשף לתחפושות או בכלל לאירועי החג אם הוא ממש מסרב לכך. במידה ובכל זאת חשוב לכם או אין לכם ברירה אלא להשתתף ביחד עם הילד במסיבות או בתהלוכות החג האופייניות, ניתן לנקוט בכמה דרכים על מנת להקל את התהליך:
במידה והילד מסרב להתחפש, אל תכריחו וקחו אתכם תחפושת או אביזרים שונים למקרה שיתחרט וירצה בכל זאת.
גם אם התרצה והתחפש, השתדלו שלא לעטות לו מסיכות או איפור כבד שיסתיר את פניו. ילדים צעירים עדיין לא פיתחו את היכולת להבין כי גם אם הם נראים שונה או אחרים נראים שונה ממה שהם מכירים זה לא אומר שהאדם אותו מכירים השתנה. כלומר, ברגע שאדם או הם בעצמם עוטה מסיכה, מבחינתו של הילד, אותו אדם מוכר כבר לא שם ולא ברור לי מי זה שעומד מולו ומה קרה לאותו האדם שראה קודם לכן.
אפשרות נוספת היא, כי אם אתם צופים קושי או פחד בחשיפת הילד לתחפושות או לאירוע פורימי כלשהו, נסו לחשוף בהדרגה את הילד לתחפושות או להמולה הצפויה. ניתן לעשות זאת על ידי חשיפה הדרגתית לתחפושות שונות הן שהילד יעטה על עצמו והן שאתם תעטו עליכם ותראו לילד. חשוב להדגיש לילד כי מאחורי התחפושת נמצא אותו אדם מוכר. ניתן להוריד ולעטות את התחפושת כמה פעמים לעיני הילד עצמו, עד שיבין כי מדובר באותו אדם.
נקודה אחרונה – אל תבטלו את הפחד. אם ילדכם אמר לכם כי הוא מפחד מליצן או מכל דמות אחרת, אל תגידו לא שזה רק ליצן. כבדו את הילד ותנו תוקף לפחד שלו. אמרו לו כי זה באמת עלול להפחיד, כי הוא לא יודע מי זה ומי נמצא שם מאחורי המסיכה או האיפור הכבד. במקביל ניתן להתקרב בהדרגה ביחד עם הילד לאותו הליצן ולבקש ממנו להוריד חלקים מהתחפושת בהדרגה, עד שהילד יבין במי מדובר ואולי יתרגל לרעיון.
שיהיה חג שמח ורגוע.
הכותב: אלעד דהן, מומחה ומדריך בטיפול CBT, מנהל רימון – מרכז מומחים לטיפול בילד ובמשפחה, בפריסה ארצית.