עשרה בטבת – זיהוי תחילת התהליך

"נבוכדנצר החל היום עם מצור על ירושלים, לא ראית?" שרה נבנצאל חוזרת בזמן לדו שיח של חרשים

חדשות כיפה שרה נבנצאל 27/12/09 00:00 י בטבת התשע

נצייר לעצמנו שהיינו פוגשים בתושב ירושלים באותו עשירי לחודש העשירי, שנת 9 לצדקיהו, והיינו שואלים אותו: איזה אירוע מיוחד קרה היום?

- שום דבר מיוחד.

- אבל נבוכדנצר החל היום עם מצור על ירושלים, לא ראית?

- נו, אז מה? הרי זו כבר הפעם השלישית שהוא בא לירושלים. הוא בא בזמן יהויקים, היה גם בזמן יהויכין.הוא מגיע, עושה קצת בלגן והולך.

- מה, אתה לא חושש שהפעם הוא יחריב את ירושלים?

- יחריב את ירושלים? מה פתאום, זה לא אפשרי. ירושלים מוגנת - הרי המקדש בתוכה!

- אבל הנביא ירמיהו הזהיר שאם לא נשנה את דרכנו המקדש ייחרב.

- שטויות! כמו שבימי חזקיהו סנחריב וצבאו האדיר קרסו מול חומות ירושלים וכל הצבא נפל מת, כך יקרה לכל מי שינסה להרים יד להחריב את המקדש. לא יקרה כלום, מבטיח לך.

היחיד שהיה ער למשמעות ההסטורית הכבדה של היום הזה היה במרחק מאות קלומטרים מהאירוע - יחזקאל הנביא בבבל. הקב"ה גילה לו את חשיבות היום: (יחזקאל כד א-ב) וַיְהִי דְבַר-ה אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, לֵאמֹר: בֶּן-אָדָם! כְּתָב-לְךָ אֶת-שֵׁם הַיּוֹם, אֶת-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, סָמַךְ מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶל-יְרוּשָׁלִַם, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.

העם בטח ביכולת העמידה של ירושלים, כפי שאמר הפתגם: היא הסיר ואנחנו הבשר. לעומת השאננות שלהם, יחזקאל ראה מול עיניו את ירושלים הסיר לא כהגנה אלא כמקום מסוכן בו האש תגדל, והבשר יישרף, כלומר - חורבן עד שכל תושבי ירושלים ייפגעו.

לעומת הנביא, העם בירושלים המשיך להתעלם מסימני האזהרה. אפילו תחילת המצור לא ערערה את תחושתם שהכל יסתדר ולא צריך להתרגש. האדישות היתה מפלט עבורם כדי לא להצטרך לחשוב או להשתנות. הנביא ירמיהו הבהיר להם שעתידו של היכל ה תלוי בהם: (ירמיהו ז, ה -ז) כִּי אִם-הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת-דַּרְכֵיכֶם וְאֶת-מַעַלְלֵיכֶם; אִם-עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְדָם נָקִי אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ, לְרַע לָכֶם. וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן-עוֹלָם וְעַד-עוֹלָם.

אבל היה יותר נוח להמשיך במסלול הרגיל, להתעלם מהאיתותים ולכעוס על המתריעים, במקרה שלנו הנביאים.

קביעת צום לדורות ביום תחילת המצור שמה אצבע על נקודת ההתחלה של התהליך, על השלב בו עדיין ניתן היה לשנות את המסלול של ההסטוריה אם רק היו מתעוררים בזמן, ואם היו מוכנים לשינויי התנהגות. זו חכמה לא פשוטה לזהות את ההדרדרות לקראת החורבן בשלב בו ניתן עדיין למנוע ולא רק בחכמה לאחר מעשה.

שנזכה להפיק את הלקחים ברמה האישית והלאומית, ונזכה לקיום ההבטחה: (זכריה ח, יט) כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.


שרה נבנצאל, תושבת דלב, מלמדת תנ"ך