רואים את הקולות - לעשרה בטבת

מקום המקדש עדין בשיממונו. מזכיר לנו באופן יומיומי למה אנחנו עדין חובשים פצעים. מה נדרש מאיתנו?

הרבנית רבקה שמעון 28/12/17 09:43 י בטבת התשעח

רואים את הקולות - לעשרה בטבת
עליית משפחות להר הבית לזכרה של הלל אריאל ז"ל, צילום: באדיבות המשפחה

כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ- וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ, וְצֹאן יָדוֹ: הַיּוֹם, אִם-בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ. [תהלים צה, ז]

מסופר על רבי יהושע בן לוי ששאל את אליהו הנביא: מתי יבא משיח? ענה לו: שאל את המשיח בעצמו. אמר לו: והיכן הוא נמצא? ענה לו: בשערה של רומי. ואיך ניתן לזהות אותו? ענה לו: יושב הוא עם כל החלכאים, הנגועים, הדווים. הם מתירים תחבושות וחובשים את כולם בבת אחת, ואילו הוא מתיר וחובש כל פעם תחבושת אחת. למה? כדי שאם יקרא לבוא, יעשה זאת בזריזות. הגיע אליו, שאל אותו- מתי אתה בא? אמר לו : היום. חזר לאליהו. שאל אותו: מה אמר לך? שיקר לי, אמר היום אני בא ולא בא. ענה לו: כך התכוון לומר לך: היום, אם בקולו (של הקב"ה )תשמעו.. {מתוך סנהדרין צח, א.}

בעשירי בטבת החל המצור על ירושלים: "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב. וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ".(מלכים ב',כ"ה, א) כמה דחקו הנביאים בעם ישראל לשוב בתשובה! עם ישראל לא הקשיב, עם ישראל לא שמע לנביאים. העיר הובאה במצור שנתיים וחצי כדי לאפשר לעם ישראל לשנות דרכיו. אך הם- כל אחד בענייניו. נשים בעם ישראל ביכו את התמוז על הר הבית, כמסופר בספר יחזקאל. עבדו עבודה זרה תחת כל עץ רענן. חטאו בגילוי עריות ושפיכות דמים, מעשה יום ביומו.

עצוב! שאלתי את עצמי, למה הובאה העיר במצור בחודש טבת דווקא? מצאתי, שמו של החודש- טבת, מלשון בבלית, משורש ט.ב.ע. טובע בבוץ.

מצד אחד, שוקעים בבוץ בגלל הגשמים. סימן טוב הוא לנו, שיש ברכה בגשם. מצד שני, בוץ משדר  היתקעות, דשדוש במקום, חוסר יכולת להיחלץ מן המצר.

המילה 'טבת' היא גם במשמעות 'טוב'. אסתר המלכה נלקחה לבית אחשוורוש בחודש טבת. סיחון ועוג נהרגו בטבת. הדלקת נרות חנוכה ממשיכה לתוך החודש, הטבת הנרות.

מדרש יפה קושר בין חודש טבת לאדם הראשון. אדם הראשון, כיוון שראה אחרי החטא שהיום הולך ומתמעט, הצטער ואמר: אוי לי, שמא בגלל שסרחתי העולם חשך בעדי? וחוזר לתוהו ובוהו וזהו המיתה שנקנסה עלי מן השמים? עמד וישב שמונה ימים בתענית ותפילה. כיוון שבאה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: זהו מנהגו של עולם, עשה שמונה ימים טובים ומכאן השם טבת (ע"ז, ח)

אחרי קום המדינה הרבנות הראשית קבעה את יום עשירי בטבת ליום הקדיש הכללי לקדושי השואה.

עשירי בטבת. כמה טבענו ודשדשנו בבוץ הגלות במשך הדורות שחלפו! גם בשובנו לארצנו, מפעם לפעם אנו ממשיכים לטבוע בבוץ המלחמות, פיגועי הטרור, פינויים, התנתקויות. עייפנו.

תמונת המשיח היושב בשערי רומי, חובש את פצעיו, מצטיירת אקטואלית מתמיד. בעשירי בטבת אנו זוכרים חורבן בית ראשון ונזכרים גם בשואה שעברה על עמנו לא מזמן. עדין מלקקים את פצעיה.

אז מה השם רוצה מאתנו? איך נשמע בקולו? איך יבוא המשיח ?מה טוב נמצא בו בחודש טבת?

בהתבוננות על מאורעות השנים האחרונות, נראה שההתבוססות בבוץ הגלות הגיעה לסיומה עם הקמת מדינת ישראל. זכינו! בהמשך זכינו ,לפני חמישים שנה, לחזור לנחלת אבות, ירושלים ומקום המקדש. מתוך ההתבוססות בבוץ אנחנו צומחים. עם ישראל יצא ממצרים, אחרי שבוסס בטיט הלבנים של עבודת הפרך . בני ישראל מצאו את תעצומות הנפש להיות לעם מאמין, לקבל את התורה. בימינו, אנו מלקקים את הפצעים ומתחזקים.

מה נדרש מאתנו בדור הזה ? אהבת חינם. אחדות. הקשר בין הבנים של אותו אב- ישראל.

מקום המקדש עדין בשיממונו. נותן לי תזכורת יומיומית למה אנחנו עדין חובשים פצעים. המשיח  כבר כאן, ממתין לנו.

אני בודקת עם עצמי מה תפקידי. מה מצופה ממני.

אני עולה להר הבית. חוברת לקבוצת נשים נפלאות מתנועת נשים למען המקדש. בשנים שחלפו מאז אנו פוקדות את ההר, המצב משתפר. המספרים הולכים וגדלים. הבוץ בו אנו מדשדשות הוא סיבוכי ההתארגנות  לקלוט את כמויות העולים בבת אחת, משפחות עם ילדים. שפע! בוץ מבורך. לכבוד חג החנוכה זכינו בהצהרת נשיא ארצות הברית לכבודה של ירושלים. במקביל, אני משתדלת  לעשות עבודה פנימית . עבודת הלב. עם עצמי, המשפחה הקרובה. מודעת לכך שהקב"ה רוצה באהבה וקבלה והכלה של השונה. לומדת 'תורת הנפש'. . לא לכעוס. ללמד זכות. להבין את האחר. עבודה קשה!

במקביל לעליה להר, עלינו לנקות את הלב וללמד זכות על החושבים שונה מאתנו.

היום- אם בקולו תשמעו.

עשירי בטבת הוא יום של מהפך. לחזור לארץ. לחזור להר הבית. לחשוב טוב. אם נלמד את הלקח, הוא יתהפך ליום של טוב ואור.

אני שומעת את הקולות, קולות הלב, אני רואה אותם בעיני רוחי. כמו אדם הראשון, אני יודעת שגלגל סובב בעולם, והאור רק ילך ויגדל, ילך ויתעצם.

המשיח לא שיקר. הוא מתכנן להגיע כבר ומיד. אם נקשיב ונפתח את הלב. היום! אם בקולו תשמעו.

(מקורות: ד"ר ש.ז. כהנא, הגאולה בסוד חודשי השנה)




 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר