מהו הושענא רבה
לפי ספר הזוהר בחצות הלילה של ליל שביעי של סוכות ("ליל הושענא רבה") נמסרים הפתקים של מה שנחתם בנעילת יום הכיפורים למלאכים הממונים לבצע את הגזירות הטובות או הרעות. עד לרגע המסירה עדיין ניתן לשנות לטובה או לרעה את מה שנגזר.
במאמר אחר בזוהר נאמר שניתן לשנות את מה שנגזר עד יום שמיני עצרת. האר"י מבאר שאין מחלוקת בין המאמרים - הפתקים נמסרים למלאכים בחצות ליל הושענא רבה אולם הם אינם רשאים לבצעם עד ליום שמיני עצרת והלאה, שכן הקב"ה נתן לנו עד סוף חג הסוכות זמן לעשות תשובה.
תפילת סוכות, צילום: David Cohen,Flash90 חג הסוכות הוא חג של תשובה לה' מאהבה, בניגוד ליום הכיפורים שהוא יום של תשובה מיראת העונש. ידוע שהעושה תשובה מיראה זדונות הופכים לו לשגגות והעושה תשובה מאהבה זדונות הופכים לו לזכויות. לכן, חסד עשה עמנו הקב"ה שנתן "מועד ב' " לחיתום הדין לקראת סוף ימי התשובה מאהבה.
גם לפי הפשט ישנה סיבה למנהגי הושענא רבה - בימי חג הסוכות העולם נידון כמה גשם ירד בשנה הקרובה, והיום האחרון של סוכות הוא יום הושענא רבה.
ליל הושענא רבה
בליל הושענא רבה נהגו בכל תפוצות ישראל להישאר ערים ולעסוק בתורה. הסיבה העיקרית היא שבשעת מסירת הפתקים לא נהיה עסוקים בשינה או בדברים בטלים אלא בדברי תורה. כמו שחז"ל תיקנו לנו תפילת נעילה בכיפור שלא יווצר מצב שדווקא בזמן הנעילה אנחנו סיימנו כבר את תפילות היום ומתבטלים. אולם, מכיוון שכאמור, ניתן לתקן עד יום שמיני עצרת, נהגו להישאר ערים ולעסוק בתורה עד תפילת שחרית, כי הלומד תורה לילה שלם מתקן גם עוון אחד של "כרת" (אחרי שעשה תשובה).
יש הנוהגים ללמוד את התיקון בספר "קריאי מועד" ויש העושים שיעורי תורה כל הלילה.
בעלות השחר יש להפסיק את הלימוד, ליטול ידיים בלי ברכה ולברך ברכות השחר וברכות התורה. לאחר מכן ניתן להמשיך בלימוד עד תפילת שחרית.
יום הושענא רבה
נוהגים לומר בשחרית "ה' הוא האלוקים" פעמיים לפני "ה' מלך" כמו בעשרת ימי תשובה, וכן יש נוהגים להוסיף "שיר המעלות ממעמקים" אחרי "ישתבח".
ראוי להקפיד להתפלל עמידה של שחרית לא לפני נץ החמה גם בהושענא רבה.
אחרי חזרת שחרית נוטלים לולב וקוראים הלל כשאר ימי חול המועד.
לאחר ההלל מקיפים את התיבה שבע הקפות, בניגוד לשאר הימים שהקפנו רק פעם אחת.
יש דעה שמקיפים עם ארבעת המינים כבשאר הימים ויש דעה שמקיפים עם הערבות (הכוונה לא לערבות שעם הלולב אלא לערבות שנקיים בהן חבטת ערבה בהמשך). לפי השו"ע מקיפים עם ארבעת המינים וגם עם הערבות של חבטת ערבה, ולדעת האר"י מקיפים עם ארבעת המינים בלבד כבשאר הימים.
לאחר ההקפות קוראים בס"ת כשאר הימים ומתפללים מוסף של חול המועד.
לאחר תום תפילת מוסף מקיימים מנהג ערבה. זהו מנהג שהנהיגו הנביאים הראשונים אולם איננו מצווה מדרבנן ולכן לא מברכים על הערבה. יחד עם זאת, מנהג זה הוא מנהג חשוב מאוד שכן חז"ל סידרו את לוח השנה כך שהושענא רבה לעולם לא יצא בשבת שלא תהיה בעיה הלכתית לקיים את המנהג.
לוקחים חמש ערבות שלא היו יחד עם הלולב ואוגדים אותן יחד. יש להקפיד שלא להשתמש בערבה שהיתה בלולב שהרי היא הוקצתה למצוות ארבעת המינים עד סוף היום השביעי. יש להקפיד שהערבה תהיה לפחות באורך 24 (או 30 למחמירים) ס"מ, שראשה לא יהיה קטום, ושהיא לא תהיה יבשה או גזולה. מעיקר הדין די שיהיה עלה אחד בכל ענף ערבה אולם לפי הרמ"א והאר"י יש להקפיד שכל ענף יהיה לפחות עם רוב עליו (ואם יש לו- כל עליו).
ישנה מחלוקת אם מצוות ערבה היא ליטול אותה (להגביה ולנענע) כמו הלולב או לחבוט אותה, ולכן עושים את שני הדברים- מגביהים ומנענעים לשם "נטילת ערבה" ואחר כך חובטים.
לפי הפשט ניתן לחבוט על קרקע או כלים, לפי הקבלה צריך לחבוט דווקא על "קרקע עולם" דהיינו חול או אדמה. חובט חמש פעמים את הערבות בקרקע ואומר כל פעם "חביט חביט ולא בריך" (=חובט חובט ולא מברך) ולפי הקבלה מכוון בכל פעם באות אחרת של מנצפ"ך (האותיות שיש להן אותיות סופיות).
אחרי חבטת ערבה נוהגים לחזור לבית הכנסת לקרוא "נשמת כל חי" בלי חתימה (כלומר בלי לברך בסוף "ברוך אתה ה'" וכו') להודות לה' שזכינו להגיע ליום הושענא רבה. לאחר מכן מקבלים עלינו בלי נדר גם בשנה הבאה לקרוא "נשמת כל חי" אחרי התפילה בהושענא רבה.
במהלך היום קוראים שניים מקרא ואחד תרגום של פרשת "וזאת הברכה".
עד צאת הכוכבים חובה לאכול או לישון בסוכה כשאר הימים.