באשר שאלתני כי בשכונתכם נמצאים הסוכות בכניסה לבניין, לכל דייר יש שטח מוגדר לכך, וכל סוכה צמודה לשכנתה. ועתה בליל סוכות התעוררת בלילה ולא יכולת עוד להירדם מניחרות שכנך. ושאלת האם הנך יכול לדרוש ממנו שלא ישן בסוכה כיוון שהוא מפריע לרבים ברעשיו. וה"ה נשאלתי במי שחורק חזק בשיניו תוך כדי שנתו, ובא שכנו ואמר כי הדבר גורם לו צמרמורת חזקה והוא אינו מסוגל להישאר שם, האם הוא יכול לדרוש משכנו שיצא מהסוכה בכדי שלא יפריע לו לישון שם.
לענ"ד בשני המקרים, האדם שלא מצליח להירדם מחמת זה והוי צער אמיתי, רשאי הוא לישון בביתו, דמצטער פטור מן הסוכה (שכן בביתו לא יהיה הרעש הזה). ובתנאי שאין מנוס לכך, דכן אם יכול להירדם עם אטמי אוזניים ובכך לא לשמוע את נחירות או חריקות שכנו ראוי לעשות כן. ואין למנוע מהמפריע (הנוחר וכדו') לישון בסוכה כיוון שהוא אינו דבר שאינו בגדר הראוי לדירה, שכן הוא ישן כהרגלו.
המשנה במסכת בבא בתרא (כ, ב) אומרת: "חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין, אבל עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות". וכתב התוספות (שם כא, א ד"ה 'וגרדי') שכאשר אין ריבוי נכנסים ויוצאים לא ניתן למחות, וכן הובא במרדכי (תקיב), ברמב"ן (שם ד"ה 'הא'), ברשב"א (שם ד"ה 'חנות') ובמגיד משנה (הלכות שכנים ו, יב).
אמנם פסק השולחן ערוך (חושן-משפט קנו, ב) דאם החזיק בקול הפטיש ולא מיחו בו, הם אינם יכולים עוד למחות ולומר דהם אינם יכולים לישון. ומשמע דדווקא שכבר הוחזק בקול (וכן העיר הסמ"ע בסקי"א), ועיין במגיד משנה (שכנים ו, יב) דציין דזהו אף דעת הרמב"ם. ועפי"ז יש לעיין מה הדין בסוכה שלא הוחזק בכך.
אלא כבר העיר על כך הרמ"א והוסיף "וי"א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו אפילו לכתחילה אינן יכולין למחות". וע"ע בדברי הרמ"א (קנה, טו. קנו, ב) דכתב ע"פ הריב"ש (קצו): "ודוקא בני אדם בריאים, אבל אם הם חולים והקול מזיק להם, יכולים למחות", וכן "וה"ה אם אין מזיק לחצר, אלא שיש חולי הראש לבעל החצר וקול ההכאה מזיק לו, צריך להרחיק עצמו".
על כך ראוי להביא את דברי החזו"א (בבא-בתרא יג אות יא ד"ה 'נראה') דהעיר בזה:
נראה שאין דברי הריב"ש אלא בעושה דבר שאינו עיקר דירה כמו בעושה אריגה וכיוצא בזה שאין זה מצוי בכל אדם ולא ברוב בני אדם. אבל אם עושה דברים שרוב בני אדם עושין ולפעמים תשמישן ודיבורן משמיע קול שמפריע את החולה, אינו יכול למחות אף אם החולה קדם. ורשאי אדם לבנות בית אצל חבירו ולהכניס את העוללים והיונקים שצועקים בלילה, ואין החולה יכול לעכב עליו, דהרי אינו חייב לצאת מדירתו.
בגדר מצטער דכתבנו דזה דווקא כשבביתו אין רעש זה. ונזכיר בזה את דברי הגמרא (סוכה כה, ב): "מצטער פטור מן הסוכה - האי נמי מצטער הוא, קמשמע לן: הני מילי - צערא דממילא, אבל הכא - איהו הוא דקא מצטער נפשיה, איבעי ליה ליתובי דעתיה". וביאר רש"י "צערא דממילא - שהסוכה מצערתו, כגון חמה או צינה או סירחה בדברים שסיכך בהן". ופסק השולחן ערוך (תרמ, ד): "מצטער פטור מן הסוכה... איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח, ודוקא שבא לו הצער במקרה, אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר: מצטער אני". וכן העיר הרמ"א "ואין המצטער פטור אלא אם ינצל עצמו מן הצער, אבל בלא"ה חייב לישב בסוכה אע"ג דמצטער".
לפי"ז אם מיירי בשכן חדש שרק השנה גילה דאינו יכול לשון מנחירותיו או מחריקות שיניו, יצטרך בשנה הבאה לבנות סוכה במקום אחר (שכן מדברי השולחן ערוך משמע דלא צפה את הצער מראש). אך אם בכל השנים לא הבחין בכך ולא הרגיש בזאת והם כבר שנים רבות נמצאים בסוכה הצמודה אחד לשני, יתכן למימר דאף בשנה הבאה לא יצטרך לבנות את הסוכה במקום אחר, כיוון דזה היה דבר מיקרי או חריג (ואולי, אף בשכן המתלונן נעוצה הבעיה, דכן יתכן שהוא לא נרדם מכל מיני סיבות ולפיכך הרגיש את הצער, אך אם היה נרדם לא היה שומע את הרעש). ועיין בזה בלשון הרמ"א (תרמ) דכתב: "ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה... אינו יוצא באותה סוכה כלל...", וכ"כ הנטעי גבריאל סוכות (סב, ב), וע"ע בזה בערוך השלחן (תרמ, סק"ח) ובמשנה ברורה (תרמ, סק"כ). עוד בגדר מצטער והמסתעף עיין בדברינו בשו"ת אבני דרך (א, צח. ו, פט. ז, קו).
וראיתי בספר פסקיי תשובות על המשנ"ב (תרמ אות ד) שהביא את דברי הגרשז"א מספר הסוכה השלם (פסקים והערות מהגשז"א אות כט) דאפילו אם מצטער מחמת אורחים ומבקרים השוהים שם זמן ארוך ואי אפשר לבקש מהם לצאת מהסוכה, פטור בשעה זו מן הסוכה. וע"ע בשו"ת אדני פז (ד, עד) דהכריע בכעין שאלתנו שהוא פטור מסוכה מכיוון שהוא מצטער מרעש הנחירות.
העולה לדינא: האדם שאינו מצליח להירדם מחמת נחירות או חריקות שיניים של שכנו (הישן בסוכה הצמודה אליו), רשאי הוא לישון בביתו, דמצטער פטור מן הסוכה, והכא יש לו צער אמיתי. אולם נ"ל דאם יכול להירדם עם אטמי אוזניים ובכך לא לשמוע את נחירות או חריקות שכנו ראוי לעשות כן. אולם, הוא אינו יכול למנוע משכנו מלישון בסוכה. ולגבי בניית הסוכה בשנה הבאה במקום זה, הדין תלוי אם מיירי בשכן חדש או לא, ועיין בזה בתוך תשובתינו.
הכותב הוא מחבר הספר שו"ת אבני דרך