יורה

בהתקהל עדת עבים

מעל גגות ומרזבים,

נפרש העמק על לוליו,

שדות טבולים בְּדֹק טלליו.

ובדהרת האוטובוס

בין עיר-של-עמק לקיבוץ

סוף סוף שורקים המגבים

שירי הלל של רביבים.

הן כמו הפרי וכמו הבר

(אשר אספנו זה מכבר)

גם חֹם הקיץ נאסף,

נושא יבול רב של שרב.

הכבישים פוקחים עֵינַיִם

נושאים מבט אל השָׁמַיִם

ולוחשים אל-על בְּרֹךְ:

מוריד הגשם - הוא ברוך!

עורב על הכבלים קורא.

עלי זגוגית מכה יורה

(והרי לא במקרה

נברא אדם בראש תשרי).

רעם מחריש אֹזְנַיִם

מרעיד את כל מוסדות שָׁמַיִם -

רוכב-ענן המשך לִשְׁטֹף!

גשם! גשם עד אינסוף!

וכשברכת גשמים נִתֶּכֶת

העולם עומד מלכת

ומדנדן באין מפריע -

רִמוֹן בין ארץ לרקיע.

דותן ברום חבר גרעין אלפקה, קבוצות הבחירה - המחנות העולים 2006

תכנים נוספים של מכון השיטים תוכלו למצוא כאן