אני חושב לפעמים איזה יופי של ניסוח בחרו לנו חז"ל בשביל המציאות הזו, שבה אין שמד ואין גזירת-מלכות אבל עדיין אין גם בית מקדש: רצו - מתעניין, רצו - אין מתעניין.
מתי מתחיל הצום? מתי נגמר הצום? הלכות וזמני צום י"ז בתמוז תש"פ
שזה כאילו לא משנה, כך יאמרו לכם רוב הרבנים כיום, כי בסופו של דבר קיבלנו על עצמנו את הצום כמנהג מחייב, וזה לא שכל אחד יכול באמת לעשות מה שמתחשק לו.
אבל מבחינתי זה עושה את כל ההבדל.
לדעת שאנחנו לא צמים כי אנחנו חייבים לצום. זו אולי התחושה בתשעה באב, של מפגש עם איזה ריק שקיים בעולם ושואב אותך אליו ומצמית אותך.
אבל היום אנחנו צמים כי אנחנו רוצים לצום.
כי לא מספיק לנו שיש כביש תלת-מסלולי פקוק מבוקר עד ערב בכניסה לירושלים, ולא מספיק לנו שיש כאן פריחה כלכלית ותורנית ודמוגרפית שלא הייתה אפילו בזמן דוד ושלמה.
אנחנו צמים כי אנחנו רוצים יותר. כי אנחנו יודעים שאפשר עוד לעשות הרבה ביחס שלנו כלפי העני והגר היתום והאלמנה, ויש עוד קילומטרים ללכת בחיבור שבין עם ישראל לאלוהיו ובין התורה אל העולם.
ואנחנו צמים לא רק כדי לזכור את הצרות אשר פקדו את אבותינו ואותנו כפי שכתב הרמב"ם, אלא גם ובעיקר כדי לזכור ולהזכיר שזה עוד לא הסוף, ובאחרית הימים עוד נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.