במשך מאות שנים "ישננו בגלות שנת תרדמה, החושים הלאומיים לא שימשו לנו כמעט מאומה ועתה הקיץ הקיץ" (אגרות הראיה עמ' קעז). מצווים היינו להיות בגלות ולא להתעורר כדברי חז"ל (כתובות קיא) "השבעתי אתכם... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" - שלא ימרדו באומות העולם.
יהודים בודדים עלו בקבוצות קטנות, אך לא היתה התעוררות לאומית כללית. בספר 'כל כתבי החפץ חיים' (עמ' 44) כתב על הציונות: "ההתעוררות הגדולה בכל פינות עמנו לעלות לארצנו אפשר שהיא אתחלתא דקיבוץ גלויות שהוא קודם לביאת המשיח". המקור הוא מהגמ' (סנהדרין צח) כשא"י מתעוררת ונותנת פירותיה לעם המתעורר לשוב אליה - "אין לך קץ מגולה מזה".
גם הגוים התעוררו, מתוך זיקה לתנ"ך, להקים בית לאומי לעם ישראל (הצהרת בלפור, י"ז במרחשון תרע"ח). בז' באייר תר"פ נתן חבר הלאומים מנדט לבריטים להקים בית לאומי ליהודים. בעל אור-שמח כתב שאחרי החלטה זו "סר פחד השבועות". מאז העפילו לא"י המוני יהודים במסירות נפש, ומתוך אפרם של רבבות אלפי ישראל בניתוח הנורא של השואה התנערה וקמה מלכות ישראל. בה' באייר ה'תש"ח התרחש נס גדול; עם ישראל אזר עוז וקמה מדינת ישראל. זכינו לקיבוץ גלויות ולנסים גלויים נגד אויבינו. במלחמת ששת הימים נתן הקב"ה בידינו שטחים עצומים, ובמרכזם ירושלים והר הבית, ואח"כ מרחבי רמת הגולן, ונתקיימו דברי חז"ל (ספרי דברים) "שערי ירושלים עתידים להגיע עד דמשק". ניצחנו במלחמת יוכ"פ, והתעוררנו להתנחל ביש"ע ובגולן, ביזמת רבנו צ"י קוק זצ"ל. עתה הגיעה עת להתקדם ולקיים את דברי מרן הראי"ה זצ"ל: "הכח המחיה את נשמת ישראל היא העריגה הנפלאה לבנין בית המקדש" (קובץ א,תרמח).
מה נפלאו דרכי ה'; חמישים ושלוש שנים לפני שחרור ירושלים כותב הרב קוק לבנו על יום עלייתם ארצה: "כ"ח אייר, זה היום הגדול בו זיכנו צור ישראל לבוא לארץ חמדתו" (אגרות ב' רצ"ב). ובמכתבו למזרחי (המפד"ל דאז) כתב: "מקור הציונות הוא המקור הקדוש העליון - התנ"ך... לא הד קול שעם שנאוי בעולם הולך לבקש לו מקלט בטוח מרודפיו (כלומר לא הטיעון הבטחוני האישי הוא העיקר), אלא שגוי קדוש, סגולת העמים, גור אריה יהודה, ניעור מתרדמתו הארוכה והנה הוא הולך ושב אל נחלתו, אל גאון יעקב אשר אהב סלה". נתעורר ונסביר סוף סוף לעצמנו ולעולם את דברי האמת הללו.