הערב הזה באתי לספר סיפורו של אבי וכיצד הוא עיצב את עולמי. אבי היה מנהל ספרייה בישורון בירושלים. באותם ימים אין וויקיפדיה, היו צריכים ללכת לספריה. והנה מגיעה קבוצה של תלמידים מגימנסיה רחביה שהייתה סמוכה לספריית ישורון והם מקבלים שיעורי בית על איפה היה אלוקים בשואה.
אבי שזיכרון השואה צרוב בו יום יום לא הספיק לענות ולהשיב שאין תשובה לשאלה זו, כאשר תלמיד ביניהם אומר- רק אתמול הייתה לנו שיחה בישיבה והסבירו לנו למה היתה שואה. אבי שבדרך כלל היה בחור עדין, גרש את התלמיד מהספרייה בבושת פנים.
למחרת שב הבחור אל פתח הספרייה והוא כנזוף לפני המקום, כמנודה עומד שם. שואל אותו אבי מה מעשיך כאן? עונה לו - זה אני אשר גרשת אותי אתמול ובאתי לבקש סליחה. כאשר שב הנער לרב וסיפר לו את שהיה אמר לו הרב טוב עשה הספרן ולך תפייס אותו. שואל אותו הבחור והרי אני ציטטתי אותך. ענה הרב- אני לא אמרתי לך מעולם למה היתה שואה. בקושי ביקשתי ללמוד מה ניתן להסיק ממה שקרה ולעולם לא יהיה אדם שיוכל לתת תשובה לשאלה הזו. אולם השאלה הגדולה שתוביל אותנו אחרי שאנו רואים את המראות הנוראים היא לאן זה לוקח אותנו. האם המסקנה שלנו היא שאין טעם להיות ולעשות טוב כי האדם כל כך מושחת ומקולקל. האם יש טוב בעולם? האם יש משמעות לעשיית טוב?
בבית שלי למדתי שאין תשובה לשאלה אבל יש מסקנה וסימן קריאה מאוד ברורים. אדם מאמין הוא אדם הרוצה לחתור לטוב. להיאבק בעוולה מוסרית כלפי יהודי ולא יהודי, חי צומח ודומם. האדם המאמין, כפי שאומר הרב קוק, שר את שירת האדם, החי הצומח והיקום. האם אנו רוצים להיות שייכים לאדם שכמהה לטוב ויודע שאין לנו אפשרות אחרת אלא להיות טוב. המאבק ברוע הוא בראש ובראשונה על ידי כך שנאמין שיש טוב בעולם, גם אם פעמים רבות הוא מוסתר מעינינו.
אבי סיפר לי על רב אנטי ציוני אשר בא לבקר בארץ. שאלו אותו חסידיו כאשר רצה לחזור לניכר ממנו הוא בא - איככה ניוושע? ממי נתברך? אמר להם, תחפשו יהודי שיש לו מספר על זרועו ואם הוא ממשיך להאמין בתורה, בטוב, ממנו תתברכו.
מתוך דברים שנאמרו אמש במרכז ברודט לתרבות יהודית.