שואת אשכנזים וספרדים

לקחת את האסון הזה, ולשים אותו במרכזם של ויכוחים קטנוניים בין אשכנזים וספרדים זה חילול זכר השואה במובן הבזוי ביותר

חדשות כיפה משה רט 28/04/14 12:33 כח בניסן התשעד

שואת אשכנזים וספרדים
Shutterstock, צילום: Shutterstock

יש הרבה דרכים לזכור את השואה וללמוד ממנה. יש גם הרבה דרכים להוזיל את זכרה ולבזות אותה, ואחת הגרועות שבהן היא לגרור את השואה אל תוך המאבק העדתי בין אשכנזים וספרדים.

השואה היא אסון נורא בקנה מידה עולמי. היא זעזעה והרעישה את האנושות כולה, והשאירה את חותמה וצלקותיה על כל תחומי החיים, בכל מרחבי העולם המודרני. על אחת כמה וכמה שהיא נוגעת לכל יהודי באשר הוא, שהרי הנאצים כידוע לא עשו כל אבחנה בין עדות, קהילות ומנהגים. הם ממשו את הרעיון של אחדות עם ישראל בעקביות מוחלטת, הרבה יותר מאשר היהודים עצמם, שבוחרים לפעמים להיות עם מפוזר ומפורד, עד שמגיע צורר כל היהודים. השואה העמידה למבחן מחודש את כל יסודות התרבות האנושית: המוסר, הפילוסופיה, הפוליטיקה, התרבות, הדת. אמנם זמן קצר יחסית חלף מאז, אבל קשה למצוא אירוע אחר בתולדות האנושות שהשפעתו היתה כה גדולה, להוציא מעמד הר סיני.

לקחת את האסון הקולוסאלי הזה, ולשים אותו במרכזם של ויכוחים קטנוניים בין אשכנזים וספרדים, כבסיס לטענות של אפליה וקיפוח, של ניכוס והדרה - זה חילול זכר השואה במובן הבזוי ביותר. לא הייתי חושב שיהודי כלשהו יכול להתדרדר למחוזות מחשבה מעוותים עד כדי כך, אלמלא צצו והופיעו מספר קולות כאלה לאחרונה. קולות הטוענים שהשואה היא לא "שלנו", של יהודי המזרח, אלא רק "שלהם" - של האשכנזים המתנשאים והיהירים. קולות המאשימים את "הממסד האשכנזי" בכך שהוא מקדם את זכר השואה למטרותיו הפוליטיות (בדומה, אגב, למה שטוענים הגויים כלפי ישראל בכלל), ומתעלם מאסונות היסטוריים למיניהם שפקדו את קהילות המזרח. ועד שהאשכנזים לא יעניקו לספרדים את הכבוד הראוי, ויתנצלו על העוול והקיפוח ההיסטורי שנעשה להם וכו' וכו' - הרי שלדעת אותם דוברים, אין לציבור הספרדי חלק ונחלה בשואה או ביום השואה, ואין בכוונתם להשתתף בטקסי הזיכרון או לקחת חלק כלשהו בהנצחתה.

קשה לי לחשוב על ביזוי גדול יותר של השואה. דומה הדבר לאדם שיגיע למקום בו התרחש פיגוע תופת רב נרצחים בתוך אוטובוס, ויכריז שאין הפיגוע הזה נוגע לו בכהו זה, שכן הוא בכלל נוסע באוטובוסים של חברה אחרת. הנאצים לא יכלו לקוות לניצחון מתוק מזה, ליום בו היהודים עצמם פונים איש כנגד רעהו, ומפנים את גבם לכל מי שגוון עורו אינו זהה לשלהם. כבודו של הויכוח בין האשכנזים לספרדים במקומו מונח, ויש בהחלט מקום לדון בו בכובד ראש - אבל להפוך אותו לאמת המידה המוחלטת, לפיה נמדדים אירועים בקנה מידה של השואה, הרי זה עיוות שאין כדוגמתו. כמו ילד קטן שחושב שהעולם חג סביבו, ומודד את הכל במושגיו הקטנוניים והילדותיים, בלי להבין שיש בעולם דברים חשובים יותר מרצונותיו האישיים.

השואה היא של כל היהודים באשר הם, לא רק של "האשכנזים", בדיוק כמו שנס פורים אינו רק של "הפרסים", ותשעה באב אינו רק של "הירושלמים". כולנו עם אחד, וחבל שאנחנו צריכים את הנאצים כדי שיזכירו לנו את זה. מי שחושב שהשואה היא של האשכנזים בלבד, סבור כנראה שאשכנזים וספרדים הם שני עמים שונים, שהנעשה לאחד מהם אינו מעניינו של השני. הוא הופך את השד העדתי לאלוהיו, ומציב את מאבקו החברתי והתרבותי בראש סולם העדיפויות המעוות שלו, הרבה מעבר לאחדות ישראל. איני יודע אם הכחשת השואה אינה עדיפה כבר על פני גישה שכזו, המבזה בראש ובראשונה את האוחזים בה.

אולי המסר שעלינו ללמוד השנה מיום השואה, הוא להפסיק עם החשבונות הקטנוניים הללו של אשכנזים-ספרדים, ועל מי לומדים יותר ואת מי מזכירים יותר, ולהתחיל להסתכל על עצמנו בדיוק כמו שהנאצים הסתכלו עלינו: עם ישראל אחד.

לאתר של משה רט - www.mysterium.co.il

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן