"אמא ואבא בראשים מורכנים, בטקס הערב עומדים, זוכרים ודומעים.
איך את עם ישראל הם רצו להשמיד, איך את עם ישראל הם רצו להכחיד.
דור התקומה הוכיח קבל עולם ומלואו, שעם ישראל למרות השואה ברוך ה בשיא חיותו.
מדינה שהיא בית לכל יהודי, מדינה שהיא ההפך מהפיתרון הסופי.
ובני, הצעיר בילדיי וצעיר הנכדים, עורך השנה את הטקס עם אנשים לי זרים..."
(ממכתביה של אימי)
"ביום הזכרון תהא בכל רחבי המדינה
דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה...
יתקיימו אזכרות... הדגלים... יורדו לחצי התורן...".
(מתוך חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט - 1959(4) )
ואני, שאינני בגופי בתוך גבולותיה של ארץ הקודש, אינני צריך לעמוד דומיה? לשבות מעבודתי? לקיים אזכרה לזכר הנופלים? להוריד את דגליי לחצי התורן? בחו"ל לא זוכרים?
כמו כל יהודי באשר הוא חש אני חובה אישית, מוסרית, לזכור את יום השואה והגבורה - לזכור ולא לשכוח! נכד לזוג ניצולי שואה אני, סבי וסבתא נ"י הינם שרידים בודדים ממשפחתם אשר שרדו את תלאות השואה הנוראית ובתור דור שלישי לשואה חש אני חובה מיוחדת לזכור ולא לשכוח.
אך בשנה זו בשונה משאר שנות חיי עד כה הנני במצב אחר. בשנה זו אינני נמצא בתוך גבולותיה של ארץ הקודש. בשנה זו אני "שליח תנועת בני עקיבא העולמית בסאן פרנסיסקו".
יודע אני שתחושותיי תהיינה שונות. הצפירה לא תהיה אותה הצפירה. הטקס לא יהיה אותו הטקס - הכל יהיה שונה, חזק יותר, מרגש יותר...
בשנה זו אני רואה מול עיניי שואה נוספת! השואה השקטה כך קוראים לה או בשמה האחר - ההתבוללות! אחוזי ההתבוללות של היהודים בסאן פרנסיסקו הם מהגבוהים בעולם. בית הספר בו אני עושה את שליחותי - "היברו אקדמי סאן פרנסיסקו" הינו בית הספר היהודי האורתודוכסי היחיד באזור המפרץ המערבי בארה"ב שרב בית הספר - הרב פנחס ליפנר המשיל אתו למגדלאור בחשיכה או החרב הנלחמת במלחמת ההתבוללות.
השנה, שלא כמו בכל שנה אני אזכור שני סוגי שואה - השואה ההיסטורית הרועמת עד היום, והשואה השקטה המכרסמת בנו, בעם ישראל מבלי שאולי נשים לב לכך.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה השנה, יהיה בשבילי (ואני סמוך ובטוח שגם לכל השליחים ברחבי העולם) משמעותי יותר. ניספו לעמנו שישה מיליון אחים ואחיות ובכל יום ויום מצטרפים אליהם עוד ועוד יהודים המאבדים את זהותם, עובדה זו לא נותנת לנו השליחים, ולשולחנו - אנשי תנועת בני עקיבא העולמית מנוחה. לא נשקוט ולא ננוח עד אשר נוכל לומר בראש מורם - "השואה המתמשכת (השקטה) איננה עוד!!!"
"לזכור ולא לשכוח"
"ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי..."
(יחזקאל ט"ז,ו)