הדר אחי,
מה יש לי לספר לך כבר?
כלומר, מה כבר אין לספר לך...
או מאיפה להתחיל...
כ"כ הרבה קורה פה בזמן האחרון
החיים, שאתה כ"כ מאופיין בהם, ממש השתנו...
אנשים עם מסכות, מרחק, ריחוק,
בידוד וסגר, איסורים והגבלות.
עברו כבר מעל ל-5 שנים מאז שאתה לא איתנו
וכאילו בעוד רגע תשלח לנו סלפי מצחיק עם מסיכה לקבוצה בוואטסאפ.
התקופה הזאת זועקת אליך.
כ"כ חסרה החיוביות שלך, האופטימיות שלך,
חסר העידוד וההסתכלות על הצד החיובי.
תמיד ידעת להתמודד בעיתות משבר, הייתי שם במכינה ובצבא להסתכל על זה מהצד
ושמה, בעיתות המשבר, התגלתה אישיותך היוצאת דופן,.
התגלתה הדרך.
הוא חסר.
אבל הוא בהחלט כאן.
ראיתי השבוע תמונות של תלמידי המכינה בהתנדבות בחקלאות וממש ראיתי אותך, יכולתי להרגיש.
הנה אתה הדר עובד באדמה, בתמונה אחרת קוטף נקטרינות או מוסק זיתים.
וכל זה בשיא המרץ, הכוחות והחיות.
תמיד היית כזה.
ועל הדרך נתת כ"כ הרבה כח לכולם
עם השקט שלך, הזריזות
נתת בלי רצון לקבל.
אני מרגיש איך אתה שולח לכולם, למשפחה שלך, לחברים ולכל עם ישראל כוחות
שולח את תחושת השליחות שליוותה אותך,
שומע אותך אומר לא לוותר או להתבכיין בבית.
לעזור כמה שיותר ולכמה שיותר אנשים, להתנדב, להיות חלק מהמאמץ הלאומי
או אפילו מזמזם את השיר "חבלי משיח" של נעמי שמר.
נכון הדר, "חבלי משיח.. הנה זה בא".
שומע אותך מאמין אוהב אדם, אוהב את הארץ,
כי על כך נפלת ועד הרגע האחרון היית כזה.
ואנחנו כאן כדי לקיים את מבוקשך, לקים את הדרך שלך
ובעיקר לא נשב ולא נשקוט עד שתחזור.
עברו מעל לחמש שנים והמערכה לא נגמרה כי עוד לא שבת.
מחכים לך. לא ננוח עד שתחזור.
אתה חסר הדר,
חסר.
אבל איתנו כל הזמן.
חברך לדרך.
צפו במכתבים נוספים מהפרוייקט "מאז שהלכת"
מכינת עלי היא המכינה הראשונה בישראל והיא גם המכינה שקיר הזיכרון שלה הוא לדאבון הלב הגדול ביותר במפעל המכינות בישראל – 25 נופלים וביניהם עמנואל מורנו, רועי קליין, אלירז פרץ, הדר גולדין ונופלים מכל רחבי הארץ. פרויקט חדש ומרגש בשם "25 על 25" שיעלה ביום הזיכרון יציג לראשונה את סיפורי כל הנופלים דרך העיניים של חבריהם לספסל הלימודים באתר המכינה ובדף הפייסבוק שלה