"מדינת ישראל הפסידה בנאדם טוב"

לו רז היה פה היום הוא בטח היה מדען חלל, או פיזיקאי, או מרצה בכיר באוניברסיטה, או אולי סטארטפיסט מצליח.

כוח של שלושה אנשים בלבד, נהג מפקד ולוחם, כביש צדדי ומעוקל, חשוך מאוד, היישוב הקרוב ביותר- בית אל נמצא במרחק נסיעה לא קצר, ללא קליטה ברשת הקשר ובטח לא לטלפונים הסלולארים. רגע לפני כניסת שבת פרשת וירא, נובמבר 2001, רכב שמגיע למחסום עוצר, ועוד לפני שהכוח מתארגן לבדיקה פורצת אש תופת לעבר הכוח ממחבל שישב בכסא האחורי של הרכב, סמ"ר רז מינץ מקריית מוצקין נהרג, הלוחם נפצע המחבלים נמלטו.

עם רז עברתי כברת דרך צבאית ארוכה, התגייסנו יחד לדוכיפת, טירונות, אימון מתקדם, ולאחר מכן קורס מכי"ם באותה הפלוגה. רז כמובן נבחר למצטיין הקורס, בבוקר סיום הקורס ניגשתי אליו בשק"ם, "רז יא תותח, איזה כבוד" הוא, הצנוע והביישן אמר זה לא רק אני כולם פה מצטיינים.

את רז אני זוכר כחבר לנשק ממושמע מאוד, אחד שיסיים את המשימה ויהי מה, נוח מאוד לשיחה, מתאים את עצמו לסביבה ובעיקר גאון. לרז היה ידע נרחב במגוון תחומים- מוזיקה, כדורגל, פוליטיקה, צבא. על הכל היה אפשר לשוחח עם רז, ותמיד הוא היה מדבר בגובה העיניים.

את ההודעה על המוות של רז קיבלתי רק במוצאי שבת, שכן בשבת עצמה הנייד היה מכובה ואני הייתי בקורס מקצועי במתקן אדם. הגעתי למיטה האחרונה בקצה האוהל, שלפתי מהתרמיל את הטלפון, הדלקתי והאזנתי להודעות הקוליות, "היי דודי בטח שמעת מה קרה לרז, עדכן אותי אם אתה מגיע להלוויה", הלב צנח. רז? הלוויה? מה שמעתי? איך? כמובן שאתרי חדשות לא היו זמינים בסלולארי כמו היום. מספר דקות לאחר מכן הבנתי את שאירע, רז נהרג במחסום יממה קודם לכן.

18 שנים עברו מאז, איך בצד אחד הזמן עמד מלכת, ובצד השני חברי הפלוגה התחתנו, הולידו ילדים, סיימו תארים, עברו 3,4,5,6 עבודות מאז, עברו דירות, חגים עם המשפחה, טיולים אושר ושמחה. בלתי נתפס.

רז לא איתנו היום, מדינת ישראל הפסידה בנאדם טוב. יהי זכרו ברוך.

 

צפו במכתבים נוספים מהפרוייקט "מאז שהלכת"