לרוע המזל, כפי שהיינו פועלים כשהיינו ילדים, אנו מתייחסים אל ההתעלמות מאחינו כסוג של ספורט. למעשה, במהלך גיל ההתבגרות, הכתף הקרה שנתנו לאחינו או אחותנו לאחר ריב – הייתה העצה שרבּים מאתנו קיבלו מהוריהם; "אתה לחדר הזה, אתה לחדר הזה, ואל תדברו אחד עם השני עד שתסיימו את התיכון". לעיתים הורים פולטים משפטים כמו "תתעלם ממנו", למדנו מהר מאוד שמהאחים צריך להתעלם.
ואמנם יש לדעת, שפעולה באופן כזה אינה בריאה ליחסי האחים, בהינתנם של הרווחים הרבים שביכולתנו להשיג מהתקשורת עם אחינו. האחים משחקים תפקיד מרכזי בחיינו. אנו לומדים איך לחשוב, לפעול בשיתוף פעולה, לחלוק, להתמודד עם רגשות ולפתור בעיות – מאחינו.
לצערנו, החברה בכללה ממשיכה להתייחס לאחים כפי שהיינו עושים בילדותנו: להתעלם מהם. אפילו לאחר הכרת חשיבות מקומם של האחים לאורך חיינו, כשלנו כחברה במספר תחומי פעילות, בנוגע ליחסי האחים. בתחומי פעילות אחרים, ניתן לראות את הדחייה מעיסוק ביחסי האחים בתחומי החינוך, הנגישות וההנגשה, דיני משפחה וכן בפסיכותרפיה.
בבתי הספר מפספסים את התפקיד של האחים, על ידי ניתוב הקשר לטובת סיוע לאחים במספר דרכים בעשייה הלימודית. יחסם של שירותי הנגישות אל אחֶי האדם המוגבל והאתגרים הייחודיים בהם הוא נתקל, בדרך כלל נמצא עדיין בשלביו הבסיסיים ביותר. בדיני המשפחה, לצערנו נשלל תפקידם החשוב של האחים בחייהם של ילדים, מכל וכל; ואפילו בתחום בריאות הנפש, יחסי אחים הם עניין שכמעט ולא נידון.
לאחים ישנה חשיבות מכרעת בהתפתחות האדם לאורך חייו. לכן, לאובדן אח ישנה השפעה בל תתואר על האדם. במחקר שאנו עורכים כעת במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל, בנושא יחסי אחים ושכול, אנו שומעים תכופות מהנבדקים שלנו, כמה כואב ורב השפעה היה אובדן האח. לצערנו, אנו גם מוצאים כי חווית אבדן האח מודחקת ומודרת מדיונים ציבוריים, תכניות, אירועים ושירותים במגזר הציבורי. אחד מהנבדקים שלנו העיר כי "אפילו כאשר נפגשנו עם העובדת הסוציאלית לאחר פטירתו של אחי בצבא, נאמר לנו שעלינו להיות חזקים עבור הורינו. ומה איתי? מי יהיה חזק עבורי?"
ביום הזיכרון, עלינו לשים לב למצוקתם של האחים אשר איבדו חלק כה משמעותי בחייהם, לחבק אותם ולומר להם "אנחנו נהיה חזקים – עבורכם".