פגשתי את סרן דרור ויינברג, כדי לסכם את תפקידו כמפקד צוות מבצעי בסיירת מטכ"ל, ושוחחנו על עתיד שירותו בצה"ל. הייתי אז מפקד היחידה.
הכרתי את דרור כקצין מוכשר, חדור מוטיבציה להמשך שירות בצה"ל. דרור העדיף לצאת ל"צבא הגדול" ולא להישאר רק בתפקידים ביחידה.
כך דרור הגיע לגדוד 890 כסגן מפקד פלוגה ומפקד פלוגה, ואחר-כך גם כמפקד הגדוד. כך הגיע לפקד על יחידת "מגלן", על חטיבת צנחנים במילואים, מרכז מודיעין וסיור וחטיבת יהודה.
את ליל שבת י"א בכסלו תשס"ג, 15 בנובמבר 2002, לא אשכח לעולם. תוך כדי ארוחת ערב שבת בביתי בהיותי רמטכ"ל, החלו להגיע דיווחים על פיגוע ירי ב"סמטת המתפללים" בחברון, הדיווח על מספר נפגעים הולך ועולה, מדאיג ביותר. בשלב מסויים מקבל דיווח שאחד הנופלים הוא אלוף משנה דרור וינברג ז"ל – מפקד החטיבה. הסתבר שדרור קיבל את הדיווח על הפיגוע בארוחת ערב שבת במפקדת החטיבה, עלה מיד על הג'יפ ודהר למקום ההיתקלות. לאחר שהבין את המצב הקשה, החליט להיכנס בעצמו לסמטה ולהסתער, כדי לחסל את המחבלים, ונפגע בעצמו.
הרביתי לבקר בגזרת חברון, בשל אתגרי הלחימה בטרור. נהניתי לחוות מקרוב את חשיבתו היצירתית של דרור כמפקד, את ההקפדה על ערכי צה"ל ואת הישגי החטיבה, בגזרה כל-כך מורכבת. זמן קצר טרם נפילתו של דרור ז"ל, סיכמתי שיהיה מפקד חטיבת הצנחנים הסדירה, כי דרור היה מטובי מפקדי השדה. על מדפי הספרים בלשכתו היו ספרי קודש וחול, ושילב בחייו ובדרכו ספרא וסייפא.
דרור נפל ואיתו אחד עשר מבני הארץ הזו, שלושה מאנשי הביטחון של קרית ארבע, קצין מג"ב וארבעה משוטריו, קצין צה"ל ושניים מחייליו – יהודים ובדואי, עולים וילידי הארץ, דתיים ושאינם דתיים, חיילים ומפקדים.
שנהייה ראויים להקרבתם!