"האומה אינה שוכחת את נופליה"

יום הזכרון לחללי צה"ל מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה נקבע על ידי מוסדות מדינת ישראל כיום בו האומה הישראלית מתייחדת עם אנשים שמסרו את נפשם למען קיום האומה הישראלית בארצה. אמנם, לא מדובר ביום פקודה של הנופלים, ולכאורה אין כל עניין הלכתי להגיע לבתי הקברות ולהתייחד עם הנופלים, אולם מצאנו במקורות היהודיים שכאשר מדובר בקברי צדיקים, יש עניין לפקוד את קבריהם גם שלא ביום פקודתם. וידוע הסיפור עלבחור בישיבת "קול תורה" בירושלים שביקש מראש הישיבה הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל רשות לנסוע בזמן הלימודים לקברי צדיקים בצפון. ענה לו הרב: "כדי להתפלל על קברי צדיקים יש צורך לנסוע עד הגליל? כשאני מרגיש צורך להתפלל על קברי צדיקים אני הולך להר הרצל, לקברי החיילים שנפלו על קידוש השם" (מפי הרב ישראל מאיר לאו; ספר אורו של עולם עמ' 380). על פי דברים אלה, הליכה לבתי קברות צבאיים ביום הזיכרון לחללי צה"ל נחשבת להליכה לקברי צדיקים, ולדעת כמה פוסקים בהליכה לקברי צדיקים יש אף צד של מצווה (שדי חמד, ערך קברי צדיקים).

אולם מצאנו ביהדות גם יחס שלילי למוות ולבתי קברות, ובניגוד לדתות אחרות שקידשו את המוות, ביהדות בתי הקברות הם מקום טומאה, והמת הוא אבי אבות הטומאה. בהקשר לזה כתב הרב יוסף דב סולובייצ'יק: "מיתה וקדושה הם שני כתובים המכחישים זה את זה... הגר"א מווילנא, ר' יוסף בער איש בריסק, ר' חיים בנו, ר' משה בן בנו - לא ביקרו מעולם בבתי קברות ולא השתטחו על קברי אבות" (איש ההלכה, עמ' 40). לכן צריך עיון אם הליכה לבתי הקברות ביום הזיכרון למי שאין לו קרוב או חבר שנפל במערכות ישראל, היא דבר ראוי. נוסף לכך, תוכנו של יום הזיכרון לחללי צה"ל שונה היום ממה שהיינו רגילים לו בעבר. בעבר הודגשו ביום זה גילויי הגבורה של הנופלים ואישיותם הייחודית, ומשום כך היה יום הזיכרון לחללי צה"ל יום של העצמה לאומית. לעומת זאת, היום עוסקים בעיקר באובדן, בשכול ובכאב, וכבר אמרו רבותינו (מועד קטן כז, ב): "אל תבכו למת ואל תנודו לו; אל תבכו למת - יותר מדאי, ואל תנדו לו - יותר מכשיעור. הא כיצד? שלשה ימים לבכי, ושבעה להספד, ושלשים לגיהוץ ולתספורת. מכאן ואילך, אמר הקדוש ברוך הוא: אי אתם רחמנים בו יותר ממני". אווירה של שכול וכאב מדכאת ומנמיכה את הרוח, וכאשר מדובר בחיילים, יש לה גם השלכות לאומיות על מאבקנו באויבינו ועל חוסנה של החברה הישראלית.

עם זאת, כיוון שביום זה אנו מתייחדים עם חיילי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה שמסרו נפשם למען העם והארץ ונפלו על קידוש השם, נראה שיש מקום להתייחס לפקידת הנופלים בבית הקברות אחרת. בתלמוד (פסחים נ, א) מסופר על ר' יהושע בן לוי ששמע מאחורי הפרגוד כי "הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן", ואם כן, לא מדובר בביקור קברים של אלה הנמצאים במחיצת המתים, אלא בביקור של חללי מערכות ישראל הנמצאים במחיצה בפני עצמה, מחיצה שיש לה מעמד אחר ושונה. לכן נראה שיש מקום למנהג שהתפתח בשנים האחרונות להגיע למחיצת הרוגי המלכות בבתי הקברות ולחזק את בני משפחותיהם המתמודדים יום יום עם המחיר של השכול והאובדן. בכך אנו גם מביעים את המסר שהאומה אינה שוכחת את הנופלים ואת בני משפחותיהם שבזכות קרבנם אנו ממשיכים לחיות כאן על האדמה.

הדבר נכון בעיקר למי שהחליט להקדיש את חייו ולעסוק בענייני ביטחון והצלה במדינת ישראל כמו אנשי צבא ומשטרה, שדווקא ביום זה ראוי הוא כי יגיעו לבתי הקברות הצבאיים ויבטאו בכך גם סולידריות עם חבריהם למשימה ששילמו בחייהם בגלל שלקחו על עצמם את המשימה של שמירה על בטחון מדינת ישראל, וגם יבטאו בכך שמותם של חללים אלה לא היה לשווא, והאנשים המשרתים את האומה כיום בתפקידי ביטחון והצלה, ממשיכים את המשימה שלקחו על עצמם הנופלים, ודואגים שהאומה הישראלית תמשיך לפרוח לשגשג לצמוח וליישם את ייעודה בעולם.

הכותב הוא רב התוכנית ״מאמינים במשטרה״

(צילום: )