אבינועם הרש זוכר את מרדכי יהודה (מוטי) פוירשטיין ז"ל

לאחר תקופה ארוכה נמצאה גופתו והובא לקבר ישראל בחלקה הצבאית בקרית שאול. כשבאו לזהותו, מצאו את גופו עטוף בטלית קטן מיוחדת בצורתה ובמידותיה, שאותה ביקש במיוחד מסבתו לתפור לו

חדשות כיפה אבינועם הרש 14/04/13 13:50 ד באייר התשעג

אבינועם הרש זוכר את מרדכי יהודה (מוטי) פוירשטיין ז"ל

אני זוכר איך בפעם הראשונה שהגעתי לבית של אשתי בתור ארוס טרי, נתקלתי בתמונה שלו: בלורית שיער שחורה, שפם ועיניים שובבות שכמו מטביעות ועוטפות אותך בחום לבבי ומזמין.

"מי זה?", שאלתי בזהירות, מנסה לפלס דרכי בין מוקשים עתידיים.

"זה מוטי", ענתה אשתי, "אח של אמא שלי שנהרג במלחמת יו"כ".

לאחר מכן החלטתי לקרוא עליו ובכך בעצם להתוודע לחיים הרבים שגעשו וקצפו מבעד ל'מוטי'.

אחרי שסיימתי חזרתי למול תמונתו ונדממתי.

פתאום זו כבר לא הייתה רק מסגרת שהקפיאה בתוכה נסיך מושבניק גאה, יפה-בלורית שדמו נמהל ברגבי האדמה בנופלו על הגנת הארץ שכל כך אהב.

פתאום ראיתי חיים. וצחוק. ותינוק שמחייך חיוך של מלאכים קטנים מבעד לסורגי הלול.

ראיתי נער שובב שאוחז בכתף חברו הטוב מוטי ינאי הי"ד ולעתיד לבוא ייקבר לידו בחברות דמים בחלקה הצבאית ועליהם עוד ייאמר:

"הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו".

ראיתי מדריך נערץ בסניף בני עקיבא במושב נחלים, (בסניף שיקרא על שמו בעתיד), מגיע בערב שבת גשום וקר כי "פעילות לא מבטלים".

ובעיקר, ראיתי תלמיד חכם בישיבת ההסדר בקרית ארבע, שאהבת האמת והתורה בערה בו כלשונות של אש כשביקש בכל מאודו מראש הישיבה שלו, הרב אליעזר ולדמן, ללמדו מהו 'ערך לימוד התורה':

"נוכחתי לדעת", אמר הרב ולדמן, "שעל מוטי אפשר לומר את דברי מרן הרב קוק זצ“ל: "אהבתי האמת ולא השגת האמת", שהרי לא ההישג שבדבר העיקר, אלא התוצאה להגיע לאמת.

בהמשך יספוד לו הרב ולדמן, ויגיד עליו: "בהעלותנו זכרונות מאישיותו, מאופיו, אולי מגזימים בכמה מעשים? ואם הכול אמת היה, מדוע לא הרגשנו בהם בעודנו חי? כל נקודה ואפיזודה שבחייו היו נראות לנו קטנות, מדוע הן עכשיו חשובות וגדולות כ"כ?. והתשובה: אנו לא רגילים להתבונן באמת שיש בבן אדם חי, הגם שגם אצל מוטי הייתה האמת גלויה גם בעודו בחיים. האמת הנשמתית לא מתגלה אצל בן אדם חי בכל כוחה, רק כעת, שאחרי שהלך מעמנו, מכירים, רואים ומרגישים אנו, עד כמה הכוחות והמידות שהיו בו מאירים ומקרינים באור גדול".

בספר שהוציאה המשפחה לזכרו נכתב: ”מרדכי יהודה (מוטי) הי"ד נולד בנחלים בכ' אדר ב' תשי"ד בן לצד שלוש בנות למייסדי 'נחלים' שמשון ז"ל ונחמה שתחי' פוירשטיין“.

לקראת הימים הנוראים, תרתי משמע, נשלח לקווים הקדמיים שעל תעלת סואץ בכדי להיות עם החיילים בלימוד ובתפילות, אולם מוטי לא הסתפק בכך וויתר מרצון על החופשה שקיבל בעשרת ימי תשובה בשביל לעזור לחיילים בשמירה.

ביום הקפיד ללמוד ובהעדר חברותא למד דרך מכשיר הקשר 'אורות התשובה' עם חבריו במעוזים אחרים יחד מוטי ינאי הי"ד. בעת נסיגה מהמעוז עלו מוטי וחבריו על מארב של האויב. מוטי נפל ויצאה נשמתו ב'שמע ישראל'.

זמן רב נחשב נעדר והתקוות על היותו שבוי נגוזו עם החזרת השבויים המצרים. לאחר תקופה ארוכה נמצאה גופתו והובא לקבר ישראל בחלקה הצבאית בקרית שאול. כשבאו לזהותו, מצאו את גופו עטוף בטלית קטן מיוחדת בצורתה ובמידותיה, שאותה ביקש במיוחד מסבתו בתיה ע"ה לתפור לו.

למרות שדומה הניסיון לכמת חיים שלמים בכמה מילים לניסיון לדחוס אהבה וגעגועים לתוך קופסה ולסגור ובכל זאת, אי אפשר בלי כמה אנקדוטות קטנות לציור דמותו של מוטי.

שובבות, מספר יוסי, "אם נחזור לתקופת הגן. אז הייתה לנו עוזרת גננת, והשתדלנו מוטי ואני כל יום לשבור לה שפיץ אחד באופניים".

אהבת הבריות, מספרת סימה: "בשבת האחרונה שהיה כאן, ערב סליחות במוצ"ש, עמדנו ודברנו עד זמן סליחות, כשלפתע עבר אדם מבוגר מנחלים ומוטי אמר לי: תסלחי לי רגע, אני מוכרח לאחל לו שנה טובה. הוא הסביר שהוא מאחל לו עכשיו כי ברה"ש לא יהיה ורק כדי לראות את האושר הזה על הפנים שלו כשאני אומר לו שנה טובה, היה כדאי לעשות את זה".

אהבת הארץ, מספרת שרה: ”בטיול שעשינו קטפתי 'דבורנית מצויה'. ’מה עשית‘, הזדעזע מוטי, ’קטפת פרח מוגן!‘. הרגשתי שזה היה בשבילו יום ונורא“.

אהבת האמת, מספר הרב י. צרנוביץ: "זכורני שבישיבת נחלים חשדו בנו שלקחנו ציוד לכיבוי שריפות ע"מ להתיז מים על מחזורים אחרים. הר"מ עבר מאחד לשני ושאל. מהשגיע אל מוטי ענה לו: "זה לא פייר, הרב שואל אותנו משום שהרב יודע שלא נשקר"

אהבת התורה, מספר גור אריה מרדכי: ”לאחר שישב ולמד יום התלבט אם לאחר 'משמר' וללכת לישון ואז שאל את עצמו: מאי רבותא בכך? הרי דרך העולם ללמוד ביום ולישון בלילה ואם בלילה לא ישנתי אז אין לי שום זכות ללכת ולישון ביום וכך המשיך בלימודו. בעוד אנחנו ממשיכים ללמוד, קם וביקש לצאת מעט מבית המדרש. יושב אני וממתין והנה הוא מתמהמה לחזור. יצאתי לבדוק מה העניינים ומצאתיו שוכב מעולף באפיסת כוחות. לאחר שנתאושש ביקש לחזור ללימוד אך מנעתי בעדו“.

* * *

הסתכלתי בדיוקנו של מוטי ונדהמתי לראות איך אפשר להספיק כל כך הרבה בכל כך מעט. בן תשע עשרה היה בלכתו אבל דברי ימיו ספוגי השליחות והאידיאלים, השובבות ושמחת החיים המתפרצת, עודם נושמים ופועמים ובוהקים באור גדול שמזכיר לנו כי הגדלות ואצילות הנפש,הן מעל למקום ומעל לזמן.

לעילוי נשמת מרדכי יהודה בן נחמה ושמשון יצחק פוירשטיין ומרדכי אלכסנדר בן אליעזר ואילנה ינאי שנפלו במלחמת יום כיפור. התפרסם בעלון ”השבת“ של ”צהר“.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן