עבודה מתמדת על חיזוק השורשים היהודיים

"באירוע נטיעות עם תלמידים לקראת גיור אמר נתן: "גם אני רוצה להתחבר באמת לשורשים שלי"". מחשבות על נטיעות בשעת שמיטה

חדשות כיפה כרמי רונן 04/02/15 18:58 טו בשבט התשעה

עבודה מתמדת על חיזוק השורשים היהודיים
shutterstock, צילום: shutterstock

ט"ו בשבט הוא חג שמבטא היטב את הקשר שבין עם ישראל לארצו, תאריך שמסמל את פריחת הטבע ואת עבודת האדמה, אבל רבים אינם מודעים לכך שבאופן מפתיע דווקא שני סמלים עיקריים של יום זה קשורים באופן ישיר או עקיף לגולה ולתפוצות.

הסמל הראשון הוא אכילת פירות יבשים - אולי המנהג המזוהה ביותר עם ראש השנה לאילנות. בעבר, הייתה חשיבות עצומה בעיני יהודי הגולה לאכול בחג פירות שמקורם בארץ הקודש. תנאי המסחר הקשים והיכולת הנמוכה לשמור על הסחורה באופן איכותי אילצו את יהודי התפוצות להסתפק בפירות יבשים. באופן אירוני, דווקא כשאנו נטועים עמוק בארצנו - חלק גדול מהפירות היבשים שמגיעים לשולחן הסדר הם דווקא תוצרת חוץ.

הסמל השני הינו המנהג החדש יחסית של נטיעת עצים ביערות ישראל. שנים רבות היה חג האילנות יום נחבא ואפילו במשנה הוא מוזכר בדרך אגב. אנשי קק"ל הצליחו להפוך את היום הזה לחג לכל דבר, רק בימי ראשית הציונות. הקרן הקיימת לישראל העדיפה שילדי ישראל יינטעו את עצי הסרק הצפופים והיפים שמזכירים את אירופה, על פני עצי הפרי המלכלכים והחלשים.

עץ האורן אומנם מרשים, אבל בית השורשים שלו מאוד שטחי ומתפרס על פני השטח ולכן הוא עלול להתמוטט לאחר זמן. היערות הירוקים שנטעו כאן בשנות החמישים, אף סימלו את הגבול של ה"קו הירוק", כך שגבעות הטרשים החשופות ממזרח לגבולות 67 בולטות מאוד ביחס ליערות הירוקים ממערב, שצמחו לאורך השנים. השורשים שנטעו כאן במאה השנים האחרונות הינם חשובים, אך כעת עלינו להתמקד בהעמקת השורשים כדי שהמפעל הנהדר הזה ימשיך לפרוח.

עלינו להמשיך לייצר תרבות יהודית ייחודית. כזו שאינה מפחדת לוותר על אורנים אירופאיים לטובת חרובים, זיתים ורימונים ארץ ישראליים. תרבות שאינה מתעקשת על נטיעת אורנים ירושלמים צפופים בלבד, אלא מאפשרת לחורש ים תיכוני טבעי לגדול בשמחה. תרבות פחות שטחית, ויותר מעמיקה. פחות נוצצת ויותר מחוברת.

בשנת השמיטה ישנו איסור נטיעת עצים ולכן טקסי הנטיעות המסורתיים מבוטלים. ט"ו בשבט הקרוב הוא הזדמנות מיוחדת לעסוק בהעמקת השורשים והחיבור שלנו לארץ הזו.

דווקא בשנה שבה אין נטיעות מסורתיות, אני נזכר בדברים שאמר לי בעבר נתן, מתגייר צעיר, "בהתחלה חשבתי שמספיק לחיות בארץ הזו, אבל אחרי מספר שנים ואחרי שסיימתי את תהליך הגיור, אני מבין שהקשר שלי לשורשים היהודיים דורש תחזוקה מתמדת. ממש כמו העצים ששותלים בט"ו בשבט".

הכותב הוא מנהל מכון עמי אולפני גיור מבית אור עציון.