מפרותיה של כנסת ישראל

חדשות כיפה הרב אריאל פרג´ון 07/02/12 18:52 יד בשבט התשעב

מפרותיה של כנסת ישראל
ryan_franklin_az -CC-BY, צילום: ryan_franklin_az -CC-BY

ט"ו בשבט וארץ ישראל

"בט"ו בשבט הוא ראש השנה למעשר האילנות" (רמב"ם), ומכיון שתרומות ומעשרו נוהגות בארץ ישראל, נהגו ישראל, לאכול מפירותיה של ארץ ישראל בט"ו בשבט ולהעלות את זכרונה של הארץ ולברך על פירותיה המשובחים, כמאמר חז"ל (ספרי דברים):"ויאכל תנובת שדי, אלו פירות ארץ ישראל שהם קלים לאכול (כלומר: קלים לעיכול, מחמת הזכות שלהם) מפירות כל הארצות". ומכיון שבחו"ל קשה מאד היה להשיג פירות טריים מארץ ישראל, ע"כ נהגו לאכול מפירותיה כשהם מיובשים.

נראה שט"ו בשבט הוא זמן מתאים לעסוק במעלתה של הארץ ופירותיה. מה יש בארץ ישראל שהיא קדושה ונכספת כל כך? האם היא ארץ מולדת נוסטלגית בלבד, או שיש בה יותר מזה?

קדושת הארץ - מהי קדושה?

בכדי להבין את ענינה של א"י וקדושתה, יש להבין תחילה את עצם המושג: 'קדושה'.

בתרבות המערבית, שהיא חילונית במהותה, מושג זה של 'קדושה' מתפרש כרגשות עזים ו"מקודשים". בתפיסתה של התרבות החילונית, כל מושג הרוחניות מתפרש כדבר רגשי בעלמא, שאיננו בעל מציאות ממשית ואוביקטיבית, ח"ו. כשם שאין היא מכירה באלוקים השולט בעולם החומר, כך אין היא מכירה בכלל במציאות רוחנית השורה בחומר. אליבא דגישה זו, אמנם ישנה רוחניות: מחשבות, רגשות, אידאלים - אך רוחניות זו מתחוללת בתוך האדם בלבד, אין היא יכולה, להשפיע על העולם החיצוני, הממשי והאוביקטיבי.

על כן, כאשר אנחנו מדברים על 'ארץ הקודש', נתפס הדבר בעיניהם כדיבורים על ארץ שיש לנו קישור ריגשי (בלבד) אליה.

כל עוד לא יכריח הרציונל המעשי לגבור על רגשנות זו, תהיה התיחסות מתחשבת, ואף הערכה כנה לסנטימנטים ערכיים אלו. אולם כאשר תיווצר התנגשות עזה בין מה שיכריח הרציונל, לבין הקשר הרגשי של האדם לאדמה, יבוא קיר הגיון הברזל ויבלום את הרגשנות הגואה.

דיבורים מפורשים על "אדמה קדושה", "מלחמה על ארץ הקודש", הם דבר בלתי נתפש בתרבות המערבית, נראים הם כשרידים חולפים מימי-הביניים.

להבדיל מתרובת חילונית זו, באה התורה ואומרת שבדבר קדוש יש שינוי עצמי ממשי. קדושתו היא לא רק מחמת ההתיחסות שלנו אליו, אלא בו עצמו יש משהו אחר (עי' "מתוך התורה הגואלת ג" עמ' י"ז). לדוגמה: לירידת השכינה על הר סיני, היתה השפעה פיזית על ההר שנתמלא כולו ירק (עי' בלבוש על הלכות חג השבועות), וכן מטה אהרן פרח והתעורר לחיים, כששרתה עליו השכינה. כשם שבשריית קדושת הנשמה על גופו הגשמי של האדם, הרי הוא מתעורר לחיים ממשיים, כך בשריית קדושה על סתם חומר, יש בו חיות וממשות תודעתית. וכך מסכם הזהר הקדוש (זוהר תוספת כרךב,רעח ע"א):"בכל אתר דרוח אעלא ההוה את יושריא ודאי בההוא אתרדשארי אית ביה ממש ווקיימא באת וניסא" [תרגום: בכל מקום שהרוח העליונה (רוה"ק) היתה באה ושורה, ודאי שבאותו המקום ששורה יש בו ממשות ועמידה ב'אות' ונס].

רוחניות תודעתית בכל חפץ

יתר על האמור, בה במידה שבכל חפץ יש אנרגיה מסויימת, ניצוץ אלוקי שמחיה אותו, כך יש בכל חפץ תודעה מסויימת. ככל ששורה בחפץ יותר אלוקות, כך גם תודעתו יותר בהירה. באדם יש תודעה בהירה מאד, בבע"ח פחות, בצמחים עוד פחות, ובדומם במידה פחותה ביותר, אבל עכ"פ תודעה זו ישנה. וכפי שכתב האר"י הקדוש (שער המצות עקב):"ובלי ספק שאפילו הדומם שהוא העפר והאבנים והמתכות וכיוצא בהם, מוכרח הוא שיש בתוכם כח חיות ורוחניות המקיים אותו, ויש עליו למעלה מזל ושוטר המקיים ומגדל אותו. וראיה לזה, שאם לא כן לא היה יכולת בעפר להבדיל ולהצמיח זרעים ודשאים. והיא משתוקקת אל הגשמים כאשה לבעלה, וכמו שהאריכו רז"ל בענין זה וכאומרם: נאמר פקידה באשה ונאמר פקידה בארץ וכו'". על כן, אין פלא שחז"ל מתיחסים ליאור מצרים כאל דבר בעל תודעה, וכפי שאמרו בשמותרבה (ט, יא): "א"ר ברכיה מאי דכתיב: ויהפכו כל המים אשר ביאור וגו', משל לעבד שהיה לוקה לפני רבו מה שהיה לוקה על מעיו היה הופך על עצמו ולוקה על גופו, כך היה היאור מהפך עצמו כדי שלא תשלוט בו המכה ולא היה מועיל שכולו נהפך לדם". על כן מצינו גם יחס אנושי של אי כפיות טובה כלפי עפר מצרים (שמות רבה): "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ - אמר רבי תנחום: אמר לו הקב"ה למשה: עפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקה על ידך!". משה, שנעזר על ידי עפר מצרים, נצטווה שלא להיות כפוי טובה לו, ולא להכותו בעצמו. אלמלא היה עפר מצרים תודעתי ברמה כל שהיא, לא היה ציווי זה מתאים אלא למי שאין שכלו חזק, ולא יבחין בין שימוש פונקציונלי בדומם, להכרת הטוב ומניעת צער מבן אנוש. אך, אליבא דאמת, בהכאת עפר מצרים, אין יותר כפיות טובה מאשר בזריקה לאשפה של בגד בלוי מרוב שימוש מסור, אם לא שנאמר שעפר זה אכן היה תודעתי ברמה כל שהיא(אמנם ברור שתודעת בגד אחד, נמוכה בהרבה מתודעת כלל עפר מצרים. וע"כ התודעה המיוחסת לבגד היא בסה"כ זניחה).

כעת, אחר שהנחנו יסודות אלו, נוכל לגשת ללמוד על משמעותה של האדמה בכלל, ושל ארץ ישראל בפרט.

השפעת הארץ על יושביה

עולם הרוח ועולם החומר אינם עולמות מנותקים זה מזה, נהפוך הוא, יחסי גומלין איתנים קיימים ביניהם. האדמה, איננה צביר עפר סתמי. לכל ארץ וארץ טבע מיוחד משלה. על פי טבע זה מתעצב אופים ומראם של האנשים הגרים בה (ראה כוזרי מאמר ב' אות י'), וכפי שדרשו חז"ל(במ"ר טז, יב): "וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב" - ...אמר להם היו מסתכלין בארץ ישראל, יש ארץ שמגדלת גבורים ויש ארץ שמגדלת חלשים, ויש שמגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין".

כאשר משה שולח את המרגלים לבדוק את ארץ ישראל, הוא מדריכם לבחון את מצב העם היושב בארץ. הפסוק מדגיש שהבדיקה היא בעם "היושב עליה", ואינו מסתפק בהוראה סתמית לראות את "העם" -נמצא כי בחינת העם, היא כלי לאמוד את טבע הארץ! - ישנה ארץ המגדלת אנשים גיבורים, וישנה ארץ המגדלת אנשים חלשים - כך טיבעה של הארץ!

עוד מצינו, שלא זו בלבד שיש טבע לכללות הארץ, אלא אף לדברים פרטיים שבה, כגון מעיינות הארץ, יש טבע מיוחד משלהן(ילקו"ש יואל רמז תקלח):"ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים- ישמעין מגדל גבורים, ויש מעין מגדל חלשים, ויש מגדל נאים, ויש מגדל כעורים, ויש מגדל צנועים, ויש מגדל שטופי זמה. ומעין שטים, של זנות היה, ומשקה ארץ סדום שנאמר איה האנשים אשר באו אליך הלילה וגו', לפיכך נתקלקלו באותו מעין, וכן הוא אומר וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים[וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב], ועתיד הקב"ה ליבשו שנאמר: ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים".

לאור האמור, מובן מדרש חז"ל בדבר "אחריותה" של הארץ על מעשי האדם, כאחריות האומנת המגדלת את הבן(פסיקתא זוטרתא בראשית ו, יא) : "ותשחת הארץ - בכל מקום שהאדם חוטא, לוקה הארץ. משל לבן שחטא מלקין אומנתו תחתיו, כשם שנאמר באדם הראשון ובקין". מכיון שהארץ מגדלת את האדם, ע"כ כאשר האדם חוטא, נאחזת האשמה גם בארץ שגידלה אותו.

השפעת יושבי הארץ על רוח הארץ

עוד מצינו, שלא זו בלבד שהאדם מושפע מאדמתו, אלא אף האדמה מושפעת מבעליה(פסיקתא זוטרתא): "ויקם שדה עפרון. וכי שכיבה היתה לו?!אלא קמה בעילויה, שהיתה לאדם קטן, ונהייתה לאדם גדול, לכך נאמר "ויקם"" - הרי שהושפעה השדה והשביחה במה שניתנה לאדם גדול. וכן מצינו בדור המבול שהושחת טבעה של הארץ, מפני השחתת דרכי בני האדם (בראשית רבה): "רבי לוליאני בר טברין בשם רבי יצחק אמר: אף הארץ זינתה, היו זרעין לה חטין והיא מפקא (מוציאה, צמח הנקרא:) זונין. אילין זונייא רבה (אלו הזונין הגדולים), מן דרא דמבולא אינון (שאריות מדור המבול הם)". וכן מצינו שארץ ישראל מוציאה פירותיה דוקא ליהודי (עי' לדוגמא כתובות קיב ע"א).

הרי שלא זו בלבד שהאדם מושפע מטבעה של הארץ, אלא גם כוחה ודרכה של הארץ מושפעים מדרכי יושביה.

יניקת ישראל מכנסת ישראל השורה בארץ

רק כעת, אחר שראינו שלכל ארץ יש טבע ומהות משלה, מציאות רוחנית שהיא בעלת תודעה, נוכל להתחיל להבין את משמעותה של ארץ ישראל וישיבתנו בה. בביאור מהות הרוחניות שיש בארץ ישראל, היה מן הראוי להרחיב, לבאר, להוכיח ולהמחיש, כאן נעשה זאת ב"קצירת האומר" ממש (הדברים נתבארו בהרחבה בספרנו "סוד הארץ"). אדמת ארץ ישראלהגשמית, היא כגוף גשמי לנשמת כנסת ישראל, שהיא מקור החיות ו"זרם החשמל הנשמתי" של כל אחד ואחד מעם ישראל. כל כך חזק הדבר עד כדי כך שחז"ל מוצאים לנכון לשאול מכח מה יש חיים יהודים בחו"ל (ברכות ח ע"א).

נמצא שישיבת ישראל בארץ ישראל איננה קנין חיצוני, שאפשר איתו ואפשר בלעדיו, אלא הרי היא קנין פנימי ונשמתי.על דרך מהשצורכו של האדם לחברה הוא צורך פנימי ועצמי, יותר מזה הוא צורכו של היהודי להיות בארץ זו דוקא. וכך כותב הראי"ה (אורת א"י פסקה א): "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה,(שמשמשת) רק בתור אמצעי למטרה שלה התאגדות הכללית (של העם אל מקום אחד) והחזקת קיומה החומרי ואפילו הרוחני (של האומה, של עם ישראל). ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית (דהיינושהיא קשורבעצמותנו, והיא איננה אמצעי בלבד, אלא היא) קשורה בקשרי חיים עם האומה (דהיינו שכל העוצמה והחיות של האומה נמשכים דרכה), חבוקה בסגולת פנימיות עם מציאותה (דהיינו שקשר זה הוא סגולי, צורך מהותי, למעלה מהסבר רציונלי רגיל, כצורך האדם לחברה, חום וכד')".

פירותיה הרוחניים של ארץ ישראל

והנה, מצינו בחז"ל ש"חיי המדף" של פירות הארץ, מושפעים מהיותם בתוך תחומי יניקת גידולם, כפי שמצינו ביוסף הצדיק שאסף את פירות שנות השבע, לאוצרות שבתחומי גידול הפירות: "אוכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה -נתן מה שבתחום טבריה בטבריה ומה שבתחום ציפורי בצפורי,מפני שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה".

ביום ט"ו בשבט, באוכלינו מפירותיה הקדושים של הארץ המובחרת, נזכור ונפנים, שאם פירות גשמיים שכבר נקטפו ממקום יניקתם, מושפעים הם מהימצאותם בתחום אדמתם, על אחת כמה וכמה שיהודי מעם ישראל שהוא מפירותיה המובחרים של כנסת ישראל, ודאי שמשגשג הוא ונותן את אמיתת כוחם, בהיותו שרוי בארץ ישראל דוקא.

הכותב משמש כר"מ בישיבת תורת החיים

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן