את שמי אתה מבקש לידע

ט"ו בשבט בפתח, ולאור המשבר הסביבתי ההולך ומחריף- זה הזמן להתחיל לברר בו את יסוד ההתייחסות לעולם הטבע ביהדות. איכות סביבה יהודית.

חדשות כיפה אהרן אריאל לביא 17/01/08 00:00 י בשבט התשסח

ט"ו בשבט בפתח, ולאור המשבר הסביבתי ההולך ומחריף- זה הזמן להתחיל לברר בו את יסוד ההתייחסות לעולם הטבע ביהדות.


נתחיל לברר זאת, באופן טבעי, מסיפור הבריאה. סיפור הבריאה כולו מתרחש תחת השם אלוהים כמחולל הבריאה, הרומז לטבע הסובב בעולם (בעוד השם המפורש רומז להתערבות האלוהית העל-טבעית). האדם נברא דווקא "בצלם אלוהים", ומכאן שהוא אכן נברא כחלק מן הטבע. אך ניתן לו גם הפוטנציאל להיפרד ממנו והוא אכן החל לממשו בשלב מוקדם למדי. את ראשית היפרדות האדם מאלוהיו, ומהטבע, ניתן למצוא בלידה הראשונה, אולי דווקא משום שזו היצירה האנושית המשמעותית ביותר. חוה רואה בלידה מעשה קניין (קניתי איש את ד) - כלפי האיש שלה, הטבע ואולי אפילו כלפי הקב"ה עצמו. בכך היא מייחדת את המין האנושי מבעלי-החיים, וילדיה ממשיכים את ההיפרדות בהיותם בעלי-המלאכה הראשונים, אשר אינם מסתפקים במה שהכין הטבע לפניהם אלא אוכלים את לחמם בזיעת אפיהם. הקניין והמלאכה מהווים, אם כך, את יסודות הפירוד בין האדם לסביבתו הטבעית.


אחד הקוים הרציפים בין חוה אמנו לבין האנושות המודרנית הנו הניכוס המתמיד של הטבע לצרכי האדם. למעשה כיום הטבע כולו נוכס על-ידי האנושות, שכן אין ולו פיסת אדמה אחת שאיננה מוגדרת תחת רגולציות מדיניות ואמנות כאלו ואחרות. גם השטחים שבין המדינות, כגון האוקיינוסים והקרחונים, נתונים תחת אמנות בינלאומיות ואפילו חלקים מן החלל-החיצון. למעשה, הריחוק בין האדם לבין הטבע רק הולך וגדל ככל שהאדם מנכס לעצמו יותר חלקים מן הטבע. תיקונו של תהליך זה יכול להיות בחיזוק הזיקה שבין האדם לבין הטבע דווקא דרך הבעלות עליו, וזאת על ידי יצירת תחושת אחריות מצד האדם לטבע המונח לפניו.


המרכיב השני בהתנתקות האדם מן הטבע הנו המלאכה והטכנולוגיה, אשר כבר עם הופעתן בצורותיהן הבסיסיות החל המין האנושי לצמצם את השפעת הברירה הטבעית על חייו, ובדורנו הוא כבר מאיים להביא כליה על עצמו עקב עודף תעשיה, ומכאן שגם כאן דרוש תיקון. תיקון זה לא יהיה על ידי ביטול המלאכה, או חזרה לחיים פרימיטיביים, אלא דווקא בהפיכת המלאכה לחלק מעבודת האדם למען העולם, ולא רק למען עצמו. כך שמסכת תיקון היחסים שבן האדם לבין הטבע, ומתוך כך תיקון הטבע עצמו, קשורה קשר הדוק גם לתיקון המידות האישי של האדם, ותיקון היחסים החברתיים באופן של יותר נתינה וחסד ופחות ניכוס לצורך עצמי.


בנוסף, ניתן להציע שעל הסביבתנות היהודית לפעול בכיוון של איזון בין השימור לפיתוח, אך לא משום שהפיתוח התגלה כרווי-סכנות ולכן יש לרסנו, וגם לא בגלל שבעצם היינו שמחים להישאר במצב הטבעי אבל חסרה לנו קצת נוחיות. גם השימור וגם הפיתוח נמצאים לכתחילה ביהדות. נחזור ללידת קין, ונראה שממש לפניה מביאה התורה את מה שהנו כנראה הרמז המפורש ביותר להגדרת תכליתו של האדם, באשר הוא אדם: וַיִּקַּח ד אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (בראשית ב:טו). האדם מצווה מצד אחד לעבוד את האדמה ולפתח אותה, ומצד שני לשמור עליה שכן אם קלקלת אין מי שיתקן אחריך (קהלת רבה ז, יט).


יהי רצון שנזכה להבין את משמעותו של הציווי העתיק הזה בדורנו הנוכחי, בו לפתע הוא נהיה כל כך רלבנטי, ולדאוג לא לקלקל אלא רק להשתתף בתיקון העולם.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן