שמחה גבורה וצניעות

השבוע אנו חוגגים את ט"ו באב שעליו אמרו חז"ל שלא היו לישראל ימים טובים כט"ו באב וכיום הכיפורים.

אולם בימינו, נראה, כאילו הורדנו חג זה מלוח השנה וגם שכחנו את מהותו.

על מה ולמה חגגו בט"ו באב? כמה סיבות לדבר. הראשונה זהו יום שהותרו שבטים לבא זה בזה, כלומר לאחר שפנו מטה מנשה למשה במדבר בטענה שנגרע חלקם בגלל ירושת הנחלה של בנות צלפחד, הוגבלו בנות צלפחד להתחתן רק עם בני שבטן (כך שלא תסוב נחלה משבט לשבט. ) ובעצם הוגבלו שבטים להתחתן בתוך שבטם אך הוראה זו היתה לשעה לאותו הדור בלבד וביום שבו בוטלה הוראה זו ובת יורשת נחלה הותרה להתחתן עם מי שליבה חפץ, גם משבט אחר, קבעו יום חג.

בנוסף, לאחר מעשה פילגש בגבעה נודה שבט בנימין ונשבעו ישראל שלא יתנו בנותיהם לשבט בנימין. לאחר המלחמה חיפשו דרך שלא ייכחד שבט בנימין מישראל, ואמרו שביום ט"ו באב שהוא חג בשילו, בו יוצאות בנות ישראל לחול (לרקוד) בכרמים יבאו בני שבט בנימין ויבחרו להם נשים (בהסכמת שני הצדדים) כך שבעצם לא נתנו ישראל בנותיהם רק הסכימו ל"הלקחן".

אך כאשר אני מתבונן ולומד את הגמ' המדברת על ארוע זה אני מסתכל על המציאות בימינו ואני שואל היתכן?

בנות ישראל נאות, חסודות וצנועות, יוצאות לרקוד בפומבי לעיני ישראל ועוד במטרה מוצהרת וברורה שיבואו בני שבט בנימין (ולפנים ואח"כ כל ישראל) למסיבת הכרויות אחת גדולה ואף לא אחד קם וזועק צניעות, חילול ד' וכד'. היתכן??

ויש לשאול האם הסיבה שהשאלה הזו בכלל עולה היא אינו העיוות הגמור שיש במחשבתנו למושג ולעניין הצניעות.

כאשר אני מגיע לחתונה, שהיא בעצם במהותה שמחת חתנים ואפשרות להכרויות ורואה ושומע את הויכוחים על גובה ורוחב המחיצה וכד', אני שואל את עצמי איך הגענו למצב זה, שלפעמים בעצמו גורם לחילול ד' לפעמים כאשר במקום לרקוד ולשמח (הן אם זה בחתונה והן אם זה בבית אבות) אנו עומדים ותוהים על המחיצה, איך בכלל הגיעו לרעיון זה שצריך בכלל מחיצה בריקודים? האם כאשר יצאו בנות ישראל לחול בכרמים, העמידו מסביבן מחיצה כדי שלא יראו והרי במוצהר הכוונה היתה לראותן רוקדות.

ובאשר לחתונה יש גם לשאול האם אין מידה מסוימת של אכזריות בהפרדה בין איש לאשתו, כאשר כל כולו של הארוע הוא דוקא בסימן האיחוד?

ולא ניתן לומר ששם לא היתה שייכות להבל היופי וכד' שהרי הבחורות היפות הן אלו שהיו אומרות "בחור שא נא עיניך וראה" ליופי והבחורות הפחות יפות היו אומרות "לא על היופי" וכו' כפי שנא': "ת"ר יפיפיות שבהן מה היו אומרות: תנו עיניכם ליופי ... מכוערות שבהן מה היו אומרות: קחו מקח רם לשם שמים" (תענית ל: לא.)

ואמנם ברור הדבר שהריקודים צריכים להיות נפרדים בחורים לחוד ובחורות לחוד כמאמר הפס': "בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים", "בחורים וגם בתולות" ולא "בחורים עם בתולות" כפי שנאמר בזקנים. אולם בשום מקור הלכתי חוץ מהבן איש חי, לא מצאתי אזכור לעניין מחיצה וכן בבן איש חי לא מופיע בפירוש המחיצה. זאת ועוד במקום שאין מקום לשני מעגלים נפרדים ניתן לעשות מעגל בנים בתוך מעגל בנות.

והרי בזמן התעלות בחתונה, שרוקדים לשמח חתן וכלה ישנה שמחה וגבורה וצניעות גם בלי מחיצה, שהרי הרוקדים אינם עסוקים בהסתכלות בבנות, אלא בלשמח חתן וכלה.

אך בכל אופן למאן דאמר שיש צורך במחיצה משום איסור הסתכלות, אז האיסור קיים גם לאלו היושבים ואינם רוקדים ולא רק על אילו הרוקדים. אם כן לאילו האומרים כן ישנו צורך במחיצה הסוגרת לגמרי על ריקודי הבנות, ולא ראיתי שעושין כן בחתונותינו, ב"ה.