מחר אי"ה נציין את ט"ו באב. בכל זוית פינה נתקל בהצעות כיצד לציין את "חג האהבה". הבטחות קסומות על רומנטיקה, מסיבות ריקודים אל תוך הלילה, "חגיגות אהבה בצוותא" ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון...
ומהי באמת האהבה? העולם המערבי, ובכלל זה גם אנחנו, רגילים לפגוש את האהבה בקולנוע או בטלוויזיה. הטלנובלות וסרטי הדרמה-קומדיה מלמדות אותנו אהבה מהי. יאיר לפיד פרסם רשימה לפני מספר שנים בעיתון מעריב לכבוד ט"ו באב, שם הוא הראה עד כמה שקריים ועלובים המודלים הרומנטיים המפורסמים ביותר בהיסטוריה: "רומיאו ויוליה, ריצרד גיר וגוליה רוברטס, דון קישוט ודולציאנה... כל האהבות הגדולות שעליהם גדלנו, היו בעצם בלתי אפשריות. בכל רומן רומנטי יש תמיד איל ספנות גבוה כהה ומושך שמתאהב ביפיפייה חסרת בטחון שלא מוציאה מילה מהפה, ואחר כך הוא נושא אותה בזרועותיו החזקות... בשלב זה הספר נגמר וטוב שכך, כי ברגע שנסגרת הדלת אין להם דבר וחצי דבר לדון בו. יוליה, כזכור, הייתה בת 14, ואם היא ורומיאו לא היו מתאבדים, הבחור היה צריך לבלות את השנתיים שלאחר התאהבותם ההרואית בלעזור לה להכין שיעורי בית באלגברה. זו לא אהבה . אלו הורמונים. אהבה היא משהו שקורה לאנשים שיש להם בסיס לתקשורת".
בספר שמואל אנחנו נפגשים עם מודל מעוות של אהבה. אמנון אוהב את תמר, ומעניין שהדבר היחיד שיש לכתוב לספר לנו על תמר היא העובדה שהיא הייתה יפה. אמנון מענה את תמר, ומתוך רצון לממש את אהבתו הכוחנית הוא משפיל אותה בעל כורחה. מייד לאחר שעינה והשפיל את תמר, הכתוב מעיד כי אהבתו הגדולה התחלפה בשנאה גדולה לא פחות: "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן, שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד-כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ, מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר-לָהּ אַמְנוֹן, קוּמִי לֵכִי. "
כיצד ניתן להבין את המהפך הדראסטי ביחסו של אמנון לתמר? כיצד ניתן לקבל מצב שבו אהבה גדולה הופכת בשניות לשנאה עצומה? אין דרך אחרת להסביר זאת מלבד המסקנה כי אמנון לא באמת אהב את תמר. אישיותה לא שינתה לו דבר. הוא בכלל לא חשב עליה. הוא חשב רק על יופיה, כלומר על עצמו. אמנון לא תפס את האהבה כדבר בונה ומחבר, אלא כביטוי שלוח רסן לתאוות ויצרים. ומאז ועד היום ניתן לראות מינים רבות של אהבות ששורשם באהבה עצמית אגואיסטית.
ארקדי דוכין בשירו אני אוהב אותך מלמד אותנו בקיצור נמרץ מה היא אהבה לטעמו, וכך הוא שר: "אני אוהב אותך בגלל שאני אוהב אותי, אני פותר את בדידותי ואת את בדידותי. אני אוהב אותך ואת אותי... המרחב הזה מלא באנשים שלא רואים דבר מלבד עצמם. כמו מועדון ריקודים ענק, נעים לצליל מאוד מיוחד שאיש אינו שומע מלבדם. אני אוהב אותך בגלל שאני אוהב אותי, וזאת כל האמת. אני לא משקר אותך ".
השיר מדגיש כי יש אהבה ששורשה הוא אהבה עצמית, כאהבת אמנון לתמר. כך היא דרכה של אהבה מודרנית שנובעת ממצב שב אנשים לא רואים ולא שומעים דבר אחר מלבדם.
לא כן היא הדרכתה של תורה, ולא מקרי הוא שט"ו באב ממוקם בלוח השנה העברי במקביל לט"ו בשבט. ההפרש בין שני המועדים הוא בדיוק חצי שנה, ובספרות הסוד מוזכר הקשר ההדוק שבין שני הימים הללו. כשם שט"ו בשבט מפגיש אותנו עם עולם היצירה שבטבע שמתגלה בצמיחה וההתחדשות, כך ט"ו באב, היום שמסמל את האהבה והזיווג, ייסודו בצמיחה ממושכת ומתפתחת. כך באמת ניתן להיפגש עם בניין של אהבה.
אהבה היא לא דרך להעצים את הלבד שבי, אלא כלי דרכו ניתן להיפתח לשני וביחד לבנות דבר שלישי.
ט"ו באב שמח!
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים
המאמר התפרסם בעלון השבת של צהר