"בבית שני, כשמלכי יוון גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם... וצר להם לישראל מאוד... עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בית חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני. וכשגברו ישראל... ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פח אחד וכו'". כך פותח הרמב"ם את הלכות החנוכה בספרו היד החזקה. נראה מדברי הרמב"ם, כי העמדת מלך והחזרת המלכות לישראל, הם חלק ממהות הניצחון הפלאי של החשמונאים על היוונים, שעליו קבעו ימי חנוכה. והדבר ראוי להתבאר.
להבנת הדברים אנו מביאים את הסברו הנפלא של המהר"ל מפרג בענין נס המשכת האור היוצא מפך השמן: "ראוי היה זה שיהיה בכ"ה בכסלו, שאז האור יוצא. כי, יש לאורך היום והלילה, האור והחושך, ארבע גבולות. הגבול האחד, שהאור הוא בתכלית ההתגברות והחושך בתכלית המיעוט ומשם ואילך מתחיל האור להתמעט והחושך להתגבר, וזהו בתמוז. ויש גבול שהאור והחושך הם שווים ומכאן ואילך מתחיל האור להתמעט והחושך להתגבר, וזהו חודש תשרי. ויש גבול, שהחושך גובר על האור לגמרי, וזהו בחודש טבת, ומכאן מאילך מתחיל האור להתגבר. ויש גבול שהאור והחושך שווים ואחר כך הולך האור ומוסיף, וזהו בחודש ניסן. וכן חוזר חלילה. והנה התחלת האור שיוצא מן החשכה הוא בכ"ה כסלו, כי בריאת אור עולם בזמן שהאור שווה עם הלילה וזה היה בכ"ה באלול או בכ"ה באדר (כי אדם נברא באחד בתשרי או באחד בניסן וזה היה בשישי לבריאת העולם, ומכאן שהאור שנברא ביום הראשון לבריאה היה זה בכ"ה באלול או בכ"ה אדר). אם כן, התחלת האור הוא בכ"ה בכסלו, שאז מתחיל הוא להתגבר, ולפיכך נעשה הנס בשמן והיה האור בכ"ה כאשר אותו זמן הוא מיוחד להתחלת האור.
מעומק דברי רבנו המהר"ל, אנו מעלים שני יסודות הקשורים זה בזה. האחד, נס פך השמן המראה שנצחון החשמונאים על היוונים הינו בדרך נס, לא היה נסמך על צד המקרה לחנוכת המזבח. כלומר, שאילו היו נכנסים להיכל בתאריך אחר, היה הנס מתרחש בזמן אחר. אלא זמנו של הנס הוא קבוע לכ"ה כסלו, שבו זמן התגברות האור. ויתכן לומר כי נצחון החשמונאים הוא נסמך בתאריך הכניסה לבית המקדש ליום שבו תאיר המנורה. היסוד השני, נס פך השמן, הינו גילוי של מאמר הבורא יתברך: "יהי אור", השייך ליום הראשון לבריאת העולם. הנס הוא עמוד שעליו מונח הגשר המחבר את בריאת העולם עם נצחון החשמונאים.
שורש הדברים, על הגשר הנמתח מבריאת העולם ועד גלות יון הוא במאמרו של רבי שמעון בן לקיש על הפסוק "והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום" - חושך זה מלכות יון, שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזרותיהן". ומדברי המהר"ל אנו לומדים כי יצירת האור ביום הראשון הוא סילוק מלכות יוון.
אנו ממשיכים את בנין גשר האור, ואומרים כי התגברות האור בימי חשמונאים הוא ממראות הגאולה העתידה ומלכות משיח. חזון הנביאים על תקופת אחרית הימים מראה את האור הגדול: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים, ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא", "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך, והיה לך ה' לאור עולם ואלקיך תפארתך", "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח", "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו".
אנו יכולים לומר, כי נס פך השמן שהודלק בבית המקדש בחנוכת החשמונאים, הוא העמוד התומך את הגשר המחבר את בריאת העולם עם אחרית הימים. הדברים מוארים מתוך שני מובאות ממדרשי חז"ל. הראשון מחבר את בריאת האור עם בית המקדש: "רבי שמעון בן יהוצדק שאל מהיכן נבראת האורה? רבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר, ממקום בית המקדש נבראת האורה". השני ממשיך את הקו מבית המקדש למלכות משיח: "א"ר חנין, בזכות להעלות נר תמיד אתם זוכים להקביל נרו של מלך המשיח".
מתוך דברינו מתבארים דברי הרמב"ם כי החזרת המלכות לישראל הוא ממהות החנוכה. ראוי לו לנס החנוכה, המחבר בין ראשית לאחרית, שיהיה בו במהותו גם מענין הבריאה וגם מזיו האור של מלכות משיח. על השייכות לבריאת העולם האיר את עיננו המהר"ל, שיום התגברות האור במקדש הוא יום התגברות האור בעולם, כפי שנקבע בימי בראשית. ואנו לומדים מדברי הרמב"ם כי מראה הגאולה העתידה בימי החנוכה הוא העמדת המלך והחזרת מלכות לישראל.
"אז אגמור בישר מזמור חנוכת המזבח"
(מתוך "בשרו מיום ליום ישועתו" בהוצאת ישיבת ברכת יוסף)
גשר של אור
לקראת חודש כסלו כותב הרב עוזי שוויצה, הרב הראשי לכפר יונה, על מהות יצירת האור בכ"ה כסלו, ועל מהות חנוכה כהחזרת המלכות לישראל.
